תכנית אלון וסודיותן של ישיבות ממשלה

תכנית השלום של טראמפ והיוזמה של בנימין נתניהו לספח את בקעת הירדן ולאחריה את כל הגדה המערבית החזיר אותי ורבים אחרים לתכניתו של יגאל אלון ובמיוחד בנוגע להתיישבות בבקעת הירדן. להלן התייחסות לדברי יגאל אלון בישיבת הממשלה מה-30 ביולי 1967 בה דנו לראשונה בתכניתו וכפי שנראה דחו אותה בהתחלה על הסף.

תכנית אלון כפי שהוגשה על שולחן הממשלה

ב-30 ביולי 1967, שלושה ימים לאחר שתכנית אלון הונחה על שולחן הממשלה, הציג אותה שר העבודה בפני מליאת הממשלה. הוא חזר על עיקרי הכתוב בהצעת ההחלטה, והדגיש במיוחד את ההיבט הביטחוני. "נקודת המוצא שלי", אמר, "היא בראש ובראשונה ביטחונית. מדיניות החוץ שלנו צריכה לרתום עצמה להבטחת האינטרס הביטחוני, ולו גם יהיה הדבר קשה… כאשר האמריקנים סיפקו  טנקים מסוג 'פטון' לממלכת ירדן – היו מצדה התחייבויות שלא לחצות את נהר הירדן. ובכל זאת, הקרבות אתם התחוללו במערב הירדן. לכן, מה שצריך לדעתי לעשות – זה ליצור נוכחות ישראלית התיישבותית וצבאית לאורך בקעת הירדן, כאשר נהר הירדן הוא הגבול המדיני בינינו לבין ממלכת ירדן. נוכחות זאת צריכה להיעשות ברצועה ברוחב סביר, שתישען מצד אחד על הנהר ומצד שני – על רכסים טופוגרפיים מתאימים".

אלון חזר והדגיש כי הסכם עם חוסיין אינו מהווה פתרון מוצלח, בעיקר משום שיציבות השלטון של המלך בירדן אינה מובטחת. "מדברים על חוסיין כאילו מדובר במלך אלמותי, כאילו חתימת הסכם אתו מבטיחה את העתיד היהודי בארץ-ישראל. היום המלך חוסיין בירדן ומחר איני יודע מי יכול להיות במקומו, ומחרתיים, עלולה מדינתו להיות מסופחת לסוריה. ראינו מה קרה לעבדאללה… הייתי הרבה יותר מרוצה אילו בעמאן היה במקום חוסיין יושב היום שוקיירי [יושב ראש אש"ף]… אילו היינו מגיעים להסכם עם הערבים המקומיים על הקמת חבל אוטונומי – אפילו יתגלגל הבר בסופו של דבר ליצירת מדינה עצמאית – עם רציף חופשי בנמל חיפה, לצורך פעילות המסחר שלהם (והם יוכלו להגיע לחיפה דרך מגידו) ומעבר דומה יאופשר להם מהגדה לעבר הירדן, עם רשות לחצות את הרצועה שלנו בעמק הירדן, הייתי מקבל זאת… אם היה הדבר תלוי בי – הייתי מזדרז ופותח במשא ומתן אם אנשי מפתח באוכלוסייה הערבית, כדי לכונן חבל אוטונומי ערבי. אפילו אם – וכבר אמרתי זאת – יביא הדבר להקמת מדינה סוברנית, המיוצגת באו"ם, כי זה עדיף בעיני על מסירת כל הגדה לכוח שיכול בעתיד להיות עוין לנו, ויוכל לאיים עלינו באמצעים טכנולוגיים חדישים ביותר".

נקודת המפתח, הדגיש אלון בפני חבריו לממשלה, היא שמדובר ב"תכנית קונצנזוס". הכול יכולים להתלכד סביבה, וכל אחד יכול למצוא בה מענה לדרישותיו, הביטחוניות, האידאולוגיות והדתיות. אלון הציע לעמיתיו לאמץ בשלב ראשון את החלק בתכניתו הנוגע לבקעת הירדן, ורק בשלבים מאוחרים יותר להחליט על עתיד החלקים האחרים של הגדה המערבית, אשר לא יסופחו לישראל. "לכן", אמר, "אני מציע, לגוונים השונים של הקשת הפוליטית, בין אם הם בעד החזרת הגדה לחוסיין, או שליט אחר בירדן, בין אם הם בעד איחוד כל חלקי ארץ-ישראל המערבית [קרי, סיפוח], עם זכויות כאלה או אחרות למיעוט הערבי, שיתאחדו סביב ההצעה של יישוב בקעת הירדן. נתווכח בינינו על גודל המובלעת הזאת, שהיא באמת אינה קטנה כל כך".

אולם שרי הממשלה לא אימצו את "תכנית הקונצנזוס" של אלון ולא קיבלו את התפיסה הגלומה בתכניתו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, שללו אותה במהלך ישיבת הממשלה ב-30 ביולי 1967. אחדים מהם אף תקפו אותה במילים חריפות וקשות  והגדירו אותה כ"בלתי מציאותית".

לפי פדהצור, יגאל אלון הביא את תכניתו המדינית לאישור הממשלה, מבלי ששיתף בה לפני כן מטבחי החלטה מצומצמים ובעלי משקל, ומבלי שגיבש קונצנזוס מוקדם סביבה בשום מטבח החלטה שהוא – ובכך הקטין מאוד את הסיכויים להעבירה בממשלה. אלון גם לא השיג מראש את תמיכת ראש הממשלה לתכניתו, כך שאשכול הציג גם הוא עמדה שלילית בישיבת הממשלה.

לדבריו, נראה כי אלון הפיק את הלקח, ופנה בהמשך לפעול באמצעות מטבחי החלטה. ואכן, השימוש במטבחי ההחלטה הוא שהביא בסיומו של התהליך להחלטת המערכת הפורמלית על אימוצה של "תכנית אלון".

אני נאלץ להשתמש בספרו של פדהצור על מנת להביא את דברי אלון מאחר ונכון לתאריך כתיבת שורות אלה ישיבת הממשלה מה-30 ליולי 1967 עדיין מוגדרת כחסויה. גם פדהצור עצמו התבסס בדבריו על ספרים אחרים. מכאן ואני לא יכול להביא כאן דבריהם של השרים שהתנגדו להחלטה וצריך לסמוך על דבריו של פדהצור.

למה ישיבה זאת סגורה? אינני יודע. בעיתון למרחב מה-30 ביולי כתוב שהממשלה מתכנסת באותו יום לדון על שורת נושאים הנוגעים לאוכלוסיית הגדה המערבית. יום לאחר מכן פורסם בעיתון על המשמר שאיפול הוטל על שתי ישיבות ממשלה ממושכות. נמסר גם שיעל עוזאי, מזכירת הממשלה, הייתה מוכנה למסור כי הממשלה דנה בשתי ישיבותיה בנושאים מדיניים וביטחוניים. יכול להיות שהיא חסויה מאחר וחלקה הוגדר כישיבת שרים לענייני ביטחון ולכן נסגרה לחמישים שנה. כך למשל נסגרה, כנראה, ישיבת ממשלה מה-1 באוקטובר 1967. אבל זה לא מסביר למה שתי הישיבות האחרות נפתחו לעיון הציבור.

—–

סתם בשביל העניין. בישיבת הממשלה שנערכה ב-27 ליולי נעדר יגאל אלון מהישיבה ולכן לא השתתף בה. כמו כן, בישיבה שנערכה ב-31 ליולי הוא נכח בישיבה אך לפחות לפי הסטנוגרמה לא השתתף בדיון.

תגובה אחת על “תכנית אלון וסודיותן של ישיבות ממשלה

  1. פרסם את זה מחדש ב-עולם הידע של יובלוהגיב:

    בזמנו התייחסתי לתכנית אלון לאור רצונו של נתניהוו לספח את בקעת הירדן. התייחסתי שם לישיבת ממשלה מה-30 ביולי 1967 בה נידונה לראשונה תכנית אלון. אותה ישיבה בה לפי הספרות דחות דחו את תכניתו על הסף.

    ציינתי שם שמשום מה ישיבה עדיין חסויה ולכן לא ניתן לאמת את מה שכתוב בספרים תוך כדי התייחסות לספרו של ראובן פדהצור, ניצחון המבוכה.

    פניתי לארכיון המדינה בבקשה לעיין בפרוטוקול המדובר וכיום לאחר חמישים ושלוש שנה מאז שנתקיימה קיבלתי אותה סרוקה דרך האימייל ונאמר לי שבקרוב היא תועלה לאתר. רק לפי הציטוטים אותם הבאתי בפוסט ההוא אפשר לראות שחלקם אינם מדויקים במיוחד. אבל כפי שאמרתי פדהצור השתמש בספרים אחרים ואינני יודע באיזו גירסה של הפרוטוקול הם הסתכלו.

    מכאן מובן כמה חשוב להגיע למקור. טוב גם כן שארכיון המדינה, למרות כל הביקורת שמטילים בו, עושה את עבודתו ונענה לעתים לפניות הציבור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: