לפי ברנרד לואיס, בספרו המזרח התיכון והמערב, יחסם של עמי המזרח התיכון כלפי המערב עבר גלגולים ושלבים אחדים. במשך מאות שנים רבות, בעוד אירופה הגיעה להישגים גדלים והולכים, שקע המזרח בקיהיון הנוח של ההתנוונות, כשהוא איננו מוכן ואיננו מסוגל לתפוס או להבין את השינויים העצומים שהתרחשו. במאה התשע-עשרה נופצו, לבסוף, אשליות העליונות והעצמאות של אנשי המזרח, והם הקיצו מתוך מציאות בלתי נעימה שבה ארצותיהם, משאביהם, הציוויליזציות שלהם ונשמותיהם עצמן הועמדו באיומה של אירופה. הייתה זו אירופה עשירה ורבת עוצמה עד לבלי האמן, שנראתה כחובקת את העולם כולו באחיזתה, על ידי ביטחונה העצמי הבלתי-מוגבל, תוקפנותה ותאוות הרכוש שלה.
במצב זה, החל הלך רוחו של בן המזרח להשתנות משאננות מתעלמת לחיקוי נלהב. המערב היה גדול וחזק; על ידי לימוד וחיקוי אולי אפשר יהיה לגלות וליישם את סוד גדולתו ועוצמתו, ודורות של סטודנטים ומתקנים נלהבים טרחו וחיפשוהו. ייתכן שהם לא אהבונו, או אף לא הבינונו, אך הם העריצונו וכיבדונו. כיום, בדרך כלל, אין הם מעריצים אותנו ואף לא מכבדים אותנו.
הלך הרוח של הערצה וחיקוי פינה מקום למשטמה רווית קנאה. שינוי זה נסתייע, ללא ספק, על ידי הכישלונות הפוליטיים והמוסריים האומללים של המערב; הוא נסתייע גם על ידי החירות והכבוד העצמי האנושי שלימד המערב את בני המזרח. בלשונו של מחמד אקבאל, בשיר שהופנה לאנגליה, בדבר תשוקת בן המזרח לחירות:
"היה זה ניחוח השושנה אשר משך את הזמיר אל הגן:
אחרת אף לא היה הזמיר יודע כי ישנו גן".
ואולם יותר מכל נובע גל האיבה הנוכחי ממשברה של ציביליזציה, המגיבה סוף-סוף על השפעתם של כוחות זרים ששלטו בה, גרמו בה לאנדרלמוסיה ושינו אותה.
דברים אלו נכתבו בשנות השישים אך במידה רבה נשארו רלוונטיים גם היום. אמנם יכול הקורא לא להסכים עם חלקם אך השנאה למערב עדיין קיימת בקרב גורמים רבים במזרח התיכון. עם זאת, האביב הערבי הראה שעדיין יש חלקים באוכלוסייה שמסתכלים במערב כמודל לחיקוי ומעוניינים במרכולתו, כלומר, חירות ואפילו דמוקרטיה.
האם יתרבו האנשים המעוניינים בדברים אלה או שמה אכן צודקים אלה שאומרים שדמוקרטיה וחרות לא מתאימים לעולם הערבי. ימים יגידו….
מסע בזמן 