ארכיון קטגוריות: ארץ ישראל

לפי יהודה וולאך, במאמרו "קווים בהתפתחות תורת הביטחון של היישוב בטרם מדינה"[1], מראשית מאורעות תרצ"ו היה נטוש בציבור בכלל וב"הגנה" בפרט ויכוח על אופן התגובה של היישוב היהודי על ההתנכלות הערבית. בעוד שאנשי "הארגון הצבאי הלאומי" (אצ"ל) הטיפו לתגובה נגד הטרור הערבי, דגלו מעצבי המדיניות הציונית בשעה ההיא – חיים וייצמן, דוד בן-גוריון ומשה שרתוקהמשךהמשך לקרוא "פולמוס ההבלגה"

ב-24 בפברואר 2006 כתב משה (בוגי) יעלון מאמר בעיתון מעריב ובו הו תאר את הכשלים בקבלת ההחלטות על ההתנתקות, שהפכו, לטענתו, את הרצועה לחמאסטאן וחיזבאללהסטאן. לדבריו, "יועצים הובילו את המהלך וניהלו אותו, ועשו זאת בחובבנות וברשלנות". בסוף המאמר הוא כתב ששאיפתנו לתקווה לשלום היא טבעית ובריאה. אך כאשר אנו מפיחים תקווה המתחוורת כתקוות שווא, ישהמשךהמשך לקרוא "טעם המערכה"

לפי ריצ'ארד מיינרצהאגן[1], בספר יומן מזרח-תיכוני 1956-1917, הוא אכל ב-24 במארס 1919 ארוחת צהריים עם לויד ג'ורג' ופיליפ קר. לפי דבריו דיברו בנושא ציונות. הוא ניסה לחייב את לויד ג'ורג' על ריבונות יהודית בסופו של דבר; לויד ג'ורג' היה סבור שעדיין השעה מוקדמת הרבה מכדי להתחיל בדיונים בדבר המטרה הסופית של הציונות. מיינרצהאגן הרבה גםהמשךהמשך לקרוא "התזכיר של ריצ'רד מיינרצהאגן"

ב-1918 פרסמו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי ספר על ארץ-ישראל. טענתו המרכזית של הספר הייתה שרוב הפלחים היושבים בארץ-ישראל אינם ערבים, אלא צאצאי היהודים שהתגוררו בארץ ישראל לפני הכיבוש הערבי. הערבים האמיתיים הם רק שבטי הבדואים. הנחת היסוד הייתה שגם אחרי חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה לא התרוקנה הארץ מיהודים. הם הוסיפו לחיות בעיקר בגלילהמשךהמשך לקרוא "ארץ ישראל בעבר ובהווה"

בשנת 1905 הרצה יצחק אפשטיין באספה שנערכה בבזל על השאלה הערבית וטען כי הממסד הציוני מתעלם משאלה זו. הוא נטרד מאוד בשל פינוי האריסים הדרוזים מאדמות מטולה ב-1896. בשלב הנוכחי, אמר, "שאלת העם היושב בה [בא"י], עובדיה ואדוניה האמיתיים, עדיין לא נתעוררה לא במקום המעשים ולא במדרש", אולם לדעתו עלולה תנועה שכזאת להתפתח בעתיד הלא-רחוק:המשךהמשך לקרוא "שאלה נעלמה"

טבח תרפ"ט, בתל אביב וביפו, ירושלים וחברון, מוצא, צפת וכפר אוריה, הוא אחד מהאירועים המכוננים של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל. בספר חדש, מטריד ומעורר מחשבה, טוען ההיסטוריון ד"ר הלל כהן כי תרפ"ט היתה "שנת האפס" של הסכסוך, השנה שבה התעצבו היחסים בין יהודים וערבים, בין אשכנזים ומזרחיים, שנת היציקה של אתוס הביטחון הציוני והאסטרטגיה הצבאיתהמשךהמשך לקרוא "תרפ"ט: שנת האפס של הסכסוך היהודי-ערבי"