ארכיון לפי מחברים:יובל

מתישהו במהלך 1962 שלך יהושפט הרכבי[1] לדוד בן-גוריון מספר מסמכים שראוי לעיין בהם. להלן דבריו[2]: האמנה הלאומית[3] נאצר[4] היה ער כל הזמן להעדר אידאולוגיה למהפכתו ולמשטרו. מהפכתו באה בעיקרה לטאטא גילויים שליליים, כאשר מטרות חיוביות לא היו ברורות. צורך זה באידאולוגיה גבר אצלו לאחר פרוק הקע"ם[5]. הסיבה למאמץ המיוחד לנסח אידאולוגיה נעוצה לדעת הרכבי בצורךהמשךהמשך לקרוא "מכתב יהושפט הרכבי לדוד בן-גוריון בנוגע לנאצר"

לפי ריצ'ארד מיינרצהאגן[1], בספר יומן מזרח-תיכוני 1956-1917, הוא אכל ב-24 במארס 1919 ארוחת צהריים עם לויד ג'ורג' ופיליפ קר. לפי דבריו דיברו בנושא ציונות. הוא ניסה לחייב את לויד ג'ורג' על ריבונות יהודית בסופו של דבר; לויד ג'ורג' היה סבור שעדיין השעה מוקדמת הרבה מכדי להתחיל בדיונים בדבר המטרה הסופית של הציונות. מיינרצהאגן הרבה גםהמשךהמשך לקרוא "התזכיר של ריצ'רד מיינרצהאגן"

משרד הביטחון מפרסם היום דו"ח מודיעין שהתקבל ב-5 באוקטובר בשעה 13:15, כמעט 24 שעות לפני פרוץ המלחמה. בדו"ח צוטט דיווח מרדיו דמשק מהשעה 10:10 בערב יום כיפור כי הנשיא חאפז אל אסד צפוי לצאת לסיור במזרח המדינה. הערכת המודיעין השגויה הייתה כי "מדובר כאן בניסיון סורי ליצור תחושה של הרגעה… אפשר גם, אם כי בסבירותהמשךהמשך לקרוא "דו"ח המודיעין האחרון שלפני מלחמת יום הכיפורים"

שגרירות ארצות הברית בישראל שוכנת נכון לעכשיו בשכונת ארנונה בירושלים, והיא אחראית על מכלול האינטרסים של ארצות הברית בישראל ועוסקת ביחסי ארצות הברית-ישראל. השגרירות עברה לירושלים מתל אביב ב-14 במאי 2018, בעקבות החלטת הנשיא דונלד טראמפ בדצמבר 2017, ובהתאם לחוק שחוקק בקונגרס ב-1995. עד למעבר זה שכנה השגרירות ברחוב הירקון בתל אביב. אולם כפי שנראההמשךהמשך לקרוא "העברת השגרירות האמריקנית לירושלים"

ב-1 בספטמבר 1969 התחוללה בלוב הפיכה צבאית שסיימה את שלטונו הארוך של המלך אידריס ה-1 (1969-1951). במשרד החוץ הישראלי התקשו בתחילה להעריך את טיבו של המשטר החדש. פחות מזה ידעו להעריך את אישיותו ואת תפקידו של המנהיג – מֻעמר קדאפי.[1] דומה היה הדבר לתגובות בעולם המערבי, קרי: ארצות הברית ובריטניה. עדות לכך ניתן לראות בדבריםהמשךהמשך לקרוא "תגובות להפיכה של קדאפי בלוב"

תומס פרידמן, פרשן "הניו יורק טיימס" ומחבר הספר "העולם הוא שטוח", חושב ש־2007 הייתה נקודת מפנה טכנולוגית שהעמיקה את העולם השטוח ושלחה את סין וארצות הברית לדרך חדשה, שהן עדיין לא מצליחות ללכת בה שלובות זרוע. לדעתו, עתיד העולם בעשרות השנים הקרובות תלוי במידת ההצלחה שלהן במשימה. להמשך קריאה לחץ כאן.

ב-21 לאפריל 2000 כתב ארי שביט כתבה בעיתון הארץ בעקבות סיור שערך ביישובי קו העימות.[1] לדבריו, "ככל שמתקרבת הנסיגה מתעצמת החרדה של תושבי קו העימות. גם התומכים הגדולים ביותר ביציאת צה"ל מבינים פתאום שבתיהם וילדיהם יהיו חשופים לירי ולחדירות ומתחילים לחשוב בקול רם על נטישה. המורל נמוך, כושר העמידה מתפוגג, ותחושות הפסימיות, הבידוד והניכור משתלטותהמשךהמשך לקרוא "שאלת הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון"

ב-10 ביולי 1967 שלח שלמה הלל מכתב לשר החוץ אבא אבן ובו מספר נקודות משותפות לגבי עמדת מנהיגי ונכבדי הגדה המערבית: כולם, לרבות הקיצוניים ביותר שביניהם, טענו שיש כיום למצוא הסדר של קבע בין ישראל לגדה, וטענו כי יהיה בהסדר כזה כדי להפיג המתיחות בין ישראל לארצות ערב. בשלב ראשון של ההידברויות, רוב הנכבדים גילה רצוןהמשךהמשך לקרוא "דעות ומחשבות של תושבי הגדה המערבית לגבי העתיד"

כבימים ימימה הגורם המסבך והמקשה ביחסי ארצות הברית ישראל הוא יחס ארצות הברית עם העולם הערבי וגישתם לפיה תמיכה מלאה בישראל הנה בעוכרי יחסם עם העולם הערבי. במסגרת מאבקם נגד מעמד ברית המועצות במזרח הערבי הננו עדים דווקא כעת לניסיון לקרב את נאסר למערב ולהתקרב אליו ומבצע זה נותן אותותיו ביחסי ארצות הברית למשאלותינו וצרכינוהמשךהמשך לקרוא "יחסי ארצות הברית ישראל ב-1960"

המכון למחקרי ביטחון לאומי כינס כמה מומחים ישראליים, כדי להציע מתווה לראש הממשלה הישראלי החדש למפגש הראשון והמכונן שלו עם נשיאה החדש של ארצות הברית. התוצאה הייתה מזכר לראש הממשלה שפורסם בכתב העת עדכן אסטרטגי, בינואר 2009.[1] לפי מחברי המזכר, הצהרותיו של ברק אובמה באשר למזרח התיכון, שהיה מועמד לנשיאות ארצות הברית, היו כלליות למדיהמשךהמשך לקרוא "לקראת הפגישה הראשונה בין ברק אובמה לבנימין נתניהו"