בעולם שלפני הקורונה, דוח על עונת השפעת היה עניין שגרתי. אולם, כשמסתכלים היום על הדוח המסכם של עונת השפעת 2018/2019 בישראל, קשה שלא לחוש תחושת החמצה. הדוח הזה, שנכתב ממש ערב התפרצות מגפת הקורונה העולמית, מספק תובנות מטרידות על מוכנותה של מערכת הבריאות הישראלית למשברים בריאותיים בקנה מידה גדול.
נקודות מפתח מהדוח:
- שיעורי התחסנות נמוכים: רק כ-20% מכלל האוכלוסייה התחסנו נגד שפעת. אמנם 60% מבני 65 ומעלה התחסנו, אך זה משאיר חלק ניכר מהאוכלוסייה בסיכון.
- עומס על בתי החולים: תפוסת המיטות במחלקות הפנימיות עברה את ה-100% לאורך כל העונה. זוהי נורת אזהרה ברורה לגבי יכולת הקיבולת של מערכת הבריאות.
- עלייה בתחלואה: שיא התחלואה היה גבוה יותר מאשר בשנתיים הקודמות, מה שמצביע על מגמת עלייה מדאיגה.
- זיהוי וירוסים: הזן השולט היה A/H3N2, שנמצא ב-70% מהמקרים בקהילה. יכולת זיהוי מהירה זו היא נקודת אור, אך האם היא מספיקה?
לקחים לעתיד:
- הגברת מאמצי החיסון: יש צורך בקמפיין אגרסיבי יותר להעלאת שיעורי ההתחסנות בכל שכבות האוכלוסייה.
- הרחבת תשתיות: העומס הכרוני על בתי החולים מחייב השקעה משמעותית בהגדלת מספר המיטות והצוותים הרפואיים.
- תכנון לתרחישי קיצון: יש לפתח תוכניות מגירה מקיפות להתמודדות עם מגפות בקנה מידה גדול.
- שיפור מערכות הניטור: למרות היכולות הטובות, יש מקום לשיפור במהירות הזיהוי והתגובה לזנים חדשים.
מסקנה:
הדוח משנת 2018/2019 מהווה תזכורת כואבת לכך שגם לפני הקורונה, מערכת הבריאות שלנו פעלה על סף קיבולת. המגפה העולמית רק הדגישה את הצורך הדחוף בשינוי מערכתי עמוק.
השאלה המתבקשת היא: האם למדנו את הלקח? האם כיום, ארבע שנים אחרי, אנחנו ערוכים טוב יותר להתמודדות עם משבר בריאותי בקנה מידה גדול? התשובה לשאלה זו תקבע את יכולתנו להגן על בריאות הציבור בעתיד.
מסע בזמן 