מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר שזעזעה את כולנו, היא רק דוגמה האחרונה לכישלון חמור של קהילת המודיעין הישראלית לזהות שינויים משמעותיים בכוונות ובאסטרטגיה של יריבינו. זה לא פעם ראשונה שאנחנו נופלים קורבן ל"הפתעה אסטרטגית" ומופתעים מצעדים של האויב שהיינו אמורים לצפות.
מהמאמר של דוד סימנטוב ונעם אלון עולה שהבעיה העיקרית היא בתחרות "הלמידה" מול היריב – היכולת לזהות שינויים תפיסתיים, להתאים את המבנה והתפיסות שלנו, ולמנוע קיבעון. למרות שהמידע על תכניות חמאס היה בידינו, לא הצלחנו להפנים את השינוי המשמעותי בנכונות חמאס לנקוט בפעולה צבאית נרחבת ומסוכנת.
הבעיה היא שמערך המודיעין הישראלי פשוט לא מותאם למשימה הזאת. הוא בנוי להצליח ב"למידה מקיימת" – כלומר טוב מאוד באיסוף ועיבוד מידע כשהאויב וסביבת הפעולה קבועים יחסית. אבל הוא חסר יכולת להגיב לשינויים דרמטיים של היריב, לקחת סיכונים תפיסתיים ולשנות את עצמו.
כדי להצליח בתחרות הלמידה צריך שינוי תרבותי עמוק במערכת המודיעין: עידוד חשיבה ביקורתית, התנגדות לקונפורמיזם, יכולת לטעות וללמוד, גמישות מבנית, מומחיות רחבה וחדשנות תפיסתית. בנוסף נדרש גם שינוי ערכי במערכות הלאומיות כמו החינוך לעידוד מקצועות הרוח וחשיבה רחבה.
רק כך נוכל להימנע מהפתעות מודיעיניות בעתיד ולשמור על יתרוננו האסטרטגי מול יריבינו. השאלה היא האם יש בנו רצון וכוח להוביל שינוי כה עמוק.
מסע בזמן 