עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

הסכסוך הערבי ישראלי כדו-שיח של חירשים

עשרים ושבעה במארס 2002 היה אחד הימים הקשים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בערבו של פסח תשע"ב הסבו במלון "פארק" בנתניה יותר ממאתיים ישראלים לארוחת הסדר. עבד אל-באסט, בן 25 מטול-כרם, נכנס לחדר האוכל של המלון שבו חגגו המסובים, מחופש בבגדי אישה. הוא הפעיל מנגנון נפץ. שהיה על גופו, התאבד והרג 30 ישראלים.


למחרת התכנסה בביירות פסגת הליגה הערבית וקיבלה את יוזמת השלום הערבית. היוזמה, המבוססת על הצעתו של יורש העצר הסעודי, הניחה לפתחה של ישראל נוסחת שלום. אם תחזיר את מלוא השטחים הערביים שכבשה ותסכים להקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים, היא תקבל בתמורה שלום מלא עם כל מדינות ערב. ההצעה מחקה את החלטת פסגת חרטום בספטמבר 1967 שנודעה בשם "שלושת הלאווים": לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בזכות קיומה ולא למשא ומתן עמה.

ההתקפה בנתניה חתמה את החודש הקשה ביותר באינתיפאדת אל-אקצא, שבו נספו 135 ישראלים בפיגועים. בעוד הערבים עסקו ללא הרף בהצעת השלום החדשה ובמימושה, בישראל לא חדלו להתאבל. למחרת הפסגה, ויממה וחצי לאחר אותו פיגוע, פלשו כוחות צה"ל לערי הגדה המערבית והחלו במבצע "חומת מגן". תחנת אל-ג'זירה, כלי התקשורת המרכזי בסיקור האירועים, הפיקה קליפ מיוחד לתיאור המערכה ברמאללה, בג'נין ובשכם. כותרתו – "התגובה הישראלית לפסגה בביירות".


הישראלים לא היו פנויים להאזין למסרי הפיוס מביירות. הערבים, מצדם, התקשו להבין כיצד הצעת שלום שכולה ויתור היסטורי על חלום פלסטין מהים לנהר, נתקלה בתגובה כה תוקפנית. לדבריו של ג'קי חוגי היו שלושת הימים האחרונים של מארס תמציתו של הסכסוך הערבי-ישראלי. אלה היו ימים של דם וחורבן, רצון ותקווה, ויותר מכל דו-שיח של חירשים.


מה שנותר להגיד על כך – איזה עיתוי אומלל…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: