איום הגרעין האיראני

לאחרונה פורסמה התקשורת הישראלית הערכת אמ"ן בנוגע לתכנית הגרעין האיראנית. לפי הערכה, בעוד שנתיים תהיה לאיראן פצצה אטומית. הערכה זו מתפרסמת על רקע קריסת הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית וחיסולו של קסאם סולימני.

אך החשש מהאפשרות שאיראן תפתח פצצה גרעינית אינו חדש ומלווה אותנו כבר שנים. לשם דוגמה אחזור אחורה 25 שנים ואביא קטעים מכתבה שפורסמה בעיתון ידיעות אחרונות בתחילת 1995[1]:

עד לפני שבוע נראה היה, שהפצצה האיראנית נדחקת לשולי סדר היום הלאומי שלנו ושל האמריקנים. הסיבה: המיליארדים שהשקיעה איראן במאמציה לייצר מתקן גרעיני צבאי הביאו עד עתה לתוצאות עלובות למדי. עד כדי כן, שמומחים בוושינגטון ובירושלים […] טוענים כעת, כי איראן תוכל להגיע ליכולת כזו רק בשנת 2005 לכל המוקדם.

אבל לפני מספר שבועות החל פעמון האזעקה לצלצל בקהיליית המודיעין הישראלית. היה זה כזה כאשר התברר, כי למרות הפצרותיהן של ישראל ושל ארה"ב עומדת רוסיה לחתום עם איראן על הסכם להשלמת בנייתם של שני כורים גדולים ליד העיר בושיר שלחוף המפרץ הפרסי. למעשה, מדובר בהסכם רחב יותר לשיתוף פעולה בתחום האטום […]

נכון שמדובר בשיתוף פעולה אזרחי להקמת כורים לייצור חשמל. אבל בירושלים ובוושינגטון מעריכים, כי אם יצליחו האיראנים לפתוח לעצמם דלת אל תעשיית האטום הרוסית,  הם עשויים לקבל משם את כל מה שלא הצליחו לשים עליו יד במשך כל אותם שנים […] מדובר בהשגת פלוטוניום 239 שייצרו הכורים בבושיר תוך כדי פעולתם לייצר חשמל; בגישה של מדענים איראנים לידע רוסי בתחום האטום, בקשרים בין מדענים אלה לבין מדענים רוסיים, שלפחות מקצתם רעבים ללחם וקל לגייסם, ואולי אף באפשרות להשיג ראשי נפץ אטומיים, הפזורים ברחבי רוסיה במאגרים שכנראה אינם מן השמורים ביותר.

[…]

ישראל וארה"ב מודאגות מהצלחתה של איראן לרתום את רוסיה לעגלתה, אך בין שתי המדינות יש חילוקי דעות באשר למידת מיידיותו של האיום. שר ההגנה ויליאם פרי אמר אומנם השבוע, כי איראן יכולה להשיג את הפצצה בתוך זמן קצר מאוד, אבל הוא התכוון […] לאפשרות שהאיראנים יצליחו לרכוש או לגנוב ראש נפץ אטומי ברוסיה.

יחד עם זאת מדגישים פקידים אמריקניים, כי גם אם תשיג איראן ראש נפץ או פצצה גרעינית רוסית מוכנה, עדיין צפויים לה קשיים ניכרים לפני שיוכלו להשתמש בה. הסיבה: ראשי הנפץ האטומיים הרוסיים מצוידים במנגנוני ביטחון מקודדים. ללא הקודים הסודיים אי אפשר להפעיל את הנשק הגרעיני.

באשר לפצצה מתוצרת איראן […] להערכתם תיוולד פצצה כזאת רק בעוד חמש עד עשר שנים. עם זאת מודים האמריקנים, כי לישראל ידע טוב בהרבה משלהם על תוכנית האטום האיראנית, ולכן התייחס השבוע ויליאם פרי ברצינו רבה להערכות ששמע מפי ראשי קהיליית המודיעין הישראלית והבטיח לרבין שיתוף פעולה מלא במאמץ לבלום הסכנה.

ההערכות בישראל בדבר האפשרות, שאיראן תשיג את הפצצה מוקדם יותר מכפי שהעריכו לפני שנה-שנתיים, נובעות ממעקב הדוק אחרי שיטות הפעולה של הוועדה האיראנית לאנרגיה אטומית ומניתוח שאיפותיה ויעדיה הפוליטיים של איראן בתקופה הנוכחית.

[…]

במקביל למאמץ להשגת הפצצה ממשיכה איראן לרכוש לעצמה אמצעים לשיגורה. צפון קוריאה […] מכרה להם ברצון טילי "סקאד סי" לטווח של כ-600 ק"מ. מפעל לייצורם על אדמת איראן נמצא כרגע בתהליכי הקמה. טילים אלה, כשהם על אדמת איראן אינם מסכנים את ישראל.  אבל אם יועברו לאדמת סוריה, למשל, הם עלולים לאיים על כל שטחה של ישראל.

כמו כן עומדת איראן לרכוש טיל צפון קוריאני לטווח של 1,300 ק"מ. טיל זה, העשוי לשאת ראש נפץ גרעיני, מסכן את ישראל גם מטריטוריה איראנית.

הרכבת ראשי נפץ אטומיים על טילים בליסטיים היא בעיה טכנית קשה, שספק אם האיראנים יתגברו עליה ללא סיוע מהרוסים. אבל איראן אינה חייבת להשתמש בטילים, אם תרצה להנחית מכה גרעינית על ישראל. אם תהיה ברשותה פצצה גרעינית היא תוכל להטילה על ישראל באמצעות מטוסי תקיפה רוסיים שברשותה, כגון "סוחוי 24". מטוסים אלה אמנם אינם מסוגלים לטוס הלוך וחזור מאיראן לישראל ללא תדלוק באוויר, אבל תמיד יש לקחת בחשבון התקפת התאבדות.

המסקנה: בעוד שנה, אבל לכל היותר בעוד 10 שנים, תהיה לאיראנים פצצה גרעינית. אז בהחלט יהיה אפשר לדבר על מזרח תיכון חדש.

---

[1]  רון בן-ישי, "איום הגרעין האיראני: פצצת זמן", ידיעות אחרונות, 13/01/1995. עותק של הכתבה נמצא הארכיון למורשת בן-גוריון באוסף שבתאי טבת, מיכל 2 תיק 17.