לפני למעלה מ-40 שנה קיים העיתונאי רמי טל סידרת שיחות עם משה דיין. דבריו שמרו על רעננותם ובחלקם הגדול נקראים כאילו נאמרו אתמול, בעיקר בשאלת חברון וברב לווינגר, בנושא הפלשתינאי או באסד וברמת הגולן. דיין הודה בשלושה משגים גורליים בקריירה שלו ומביע את דעתו על גלריה של אישים, ביניהם רבין, פרס, שרון וגולדה (כולם כבר לא עמנו). השיחות שנגנזו בשעתו על פי בקשת דיין פורסמו ב-1997 בהסכמת בתו, יעל דיין. להלן מספר נקודות משיחות אלה.[1]
דיין מצביע על שלוש טעויות שלו לאורך השנים. לטענתו, הוא טעה שלא מנע את כיבוש הגולן ב-1967. לדבריו: "ביום השלישי למלחמת ששת הימים הגיעה משלחת [של] קיבוצניקים לראש הממשלה אשכול, לשכנע אותו לפתוח במלחמה נגד סוריה. דדו שלח אותם והם עשו הצגה גדולה: אתם מפקידים אותנו, איך אפשר שהסורים ייצאו נקיים? הסורים לא היו אז איום עלינו. כשר הביטחון, הייתי צריך לעצור את זה, אך לא מילאתי את חובתי".
טעות נוספת שלו הייתה במלחמת יום הכיפורים. לדבריו: "יכולתי להוכיח שהזהרתי את המטכ"ל להתכונן למלחמה, אבל זה לא יהיה הוגן, כי באופן אלמנטרי, הסכמתי להערכה של אמ"ן שהסבירות למלחמה נמוכה. טעיתי, אבל מילאתי את חובתי: קיבלתי את החומר שהיה לאמ"ן, קראתי אותו והסכמתי עם הערכות שלהם. אפשר להגיד שאני טיפש, אבל את חובתי מילאתי".
הטעות השלישית הייתה שהוא לא איים בהתפטרות בשאלת חברון. לדבריו: "לא מילאתי את תפקידי כשר ביטחון בזה שלא מנעתי את ההתיישבות הפיראטית של לוינגר בחברון. הבנתי את המשמעויות של זה, והבנתי שזה אסון. לדעתי, היה יותר מ-80 אחוז סיכויים שלא הייתי צריך להתפטר, והייתי מקבל אישור להוציא את המתנחלים בכוח".
במהלך השיחות הוא סיפק מספר תובנות בנוגע למספר אישים בפוליטיקה הישראלית. הוא אמר על יצחק רבין: "הוא עדיין לא מגובש כראש ממשלה, ב-1976. מנסה לחשוב כמו אמריקני, לעבוד כמו אמריקני. זה בא לא בוושינגטון, והוא עוד לא מבין מה הולך פה. גם אני לא מבין הכול, אבל אני מספיק מבין בשביל לדעת שזה לא אמריקה".
על שמעון פרס הוא אמר ש: "הוא איש נהדר, ויסודי, והעיקר – הוא חרוץ, עובד כמו משוגע. עוד ב-1952 אמרתי שהוא יהיה ראש ממשלה, כי הוא מוכן להפוך את העולם בשביל זה. אני חושב שהוא קצת חשש ממני, חשש שאני אפריע לו".
על אריק שרון אמר: "אמרו לי שגם הוא הביע דעות בעד גירוש הערבים לירדן. הוא הכחיש, והסביר לי שהוא בעד הקמת מדינה פלשתינאית בירדן, ולא אכפת לו שערפאת יהיה שם המלך, אבל לא בעד גירוש. אני מקווה שאמר לי את האמת".
על גולדה מאיר אמר: "הייתה לה בעיה – כל דבר בדקה מה האמריקנים יגידו. חשבתי שאם נזוז מהתעלה, זה יוריד את הסיכויים למלחמה, אבל היא חשבה שהאמריקנים לא רוצים שהתעלה תיפתח. כשבדקתי עם האמריקנים, הם צחקו".
על יגאל אלון אמר: "הוא ראה את עצמו כיורשו של בן-גוריון, והתכונן לזה: למד באנגליה, כתב ספרים, אבל הוא לא השתתף בעשייה הביטחונית של מדינת ישראל. אינני מזלזל במה [שעשה] במלחמת השחרור, אבל היו לו המון שגיאות".
גם על אסד היה לו מה להגיד: "הוא שונא אותנו כי הוא עלאווי. עלאווי חייב להיות קיצוני יותר מכל אחד אחר, כי הם מיעוט קטן בסוריה, כל מנהיג ערבי שייכנס איתנו למו"מ על שלום נמצא בסכנה, אבל עלאווי אפילו לא יכול לחשוב על זה".
מלבד פנינים אלה הוא אמר גם כי: "הוא היה קרוב להיות ראש הממשלה, אבל זה לא עניין אותי מספיק בשביל להילחם על זה בשיניים ובציפורניים. יגאל אלון כן היה מוכן להילחם, אבל הוא היה יותר רחוק ממני. ודווקא היום, ב-1977, הייתי מאוד רוצה להיות ראש ממשלה, אבל אני הרי יודע שאין לזה שום סיכוי".
לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן.
[1] רמי טל, "משה דיין – חשבון נפש", המוסף לחג של ידיעות אחרונות, 27.4.1997. הכתבה נגישה באתר האינטרנט של ארכיון המדינה בתיק פ-4968/2.
מסע בזמן 
תגובה אחת על “הריאיון הגנוז עם משה דיין”