עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל

השפעת המאורעות במצרים על היחס לישראל

באפריל 1952 הופצה סקירה מאת יעקב בהם שעסקה במאבק המצרי בבריטניה מביטול החוזה האנגלי-מצרי על ידי ממשלת הוופד עד לפיזור בית הנבחרים על ידי הילאלי. מעניינים במיוחד דבריו בנוגע להשפעת המאורעות על יחסה של מצרים לישראל.

להלן סיכום דבריו:

(1) שאלת ישראל אינה תופסת את המקום הראשון בהתעניינותם של חוגי הציבור השונים במצרים. המרץ המדיני מרוכז כולו בסכסוך האנגלי-מצרי ובחיפוש דרכים לפתרונו. יתר על כן: במידה שגילויי הקיצוניות בשאלת ישראל מפריעים למאבק נגד בריטניה או למשא ומתן אתה, מוכנים הגורמים המדיניים השונים במצרים לנקוט עמדה פשרנית יותר כלפי ישראל. בייחוד מעניינת העובדה כי הדעות המתונות שהובאו בעיתוני מצרים לגבי ישראל לא עוררו תגובה נגדית נמרצת בעיתונות המצרית (אולם דומה כי קיימת בדרך כלל הגזמה בהערכת דעת הקהל המצרית כגורם המונע את עשיית השלום. מן הראוי לזכור כי גם "הסכם רודוס" לא עורר בשעתו התנגדות נמרצת בעיתונות המצרית).

(2) גמישות לגבי בעיית ישראל אצל מעצבי המדיניות המצרית ניכרת אף היא בתקופה הנסקרת. בעבר נודע עלי מאהר בקיצוניותו נגד הציונות ובידידותו עם מופתי ירושלים. בעת שכיהן עלי מאהר בתפקיד ראש הממשלה ב-1939 החלה מצרים בפעם הראשונה לגלות התעניינות פעילה בענייני ארץ-ישראל. ואילו עתה, בפברואר 1952, היינו עדים לכמה גילויים של מתינות מצרית בבעיית ארץ-ישראל. מאידך גיסא: דווקא בימי שלטונות של נג'יב אל-הילאלי (זה האיש שלא נתפרסם בעבר כקיצוני בשאלת א"י ואף נחשב בכמה חוגים כמתון למדי בשאלה זו) שוב החלה העיתונות המצרית, ובכללה העיתונים המשמשים כלי ביטוי לממשלה, בהשמצותיה נגד מדינת ישראל. אשר למלך עצמו, שנחשב עד כה כאחד השונאים הגדולים של ישראל, יש יסוד להניח כי לא יתנגד לשינוי המדיניות המצרית לגבי ישראל אם משינוי זה תצמח למצרים טובה בבעיותיה המדיניות הראשונות במעלה.

(3) דומה כי המאורעות האחרונים במצרים ענו במידה רבה על השאלה מהו המצב המדיני הנוח ביותר למציאת הסדר של שלום בין מצרים לבין ישראל. גם בעת ששלטה מדיניותו הקיצונית של הוופד וגם בעת שהונהגה מדיניות מתונה יותר על ידי עלי מאהר, נשארה עמדתה של מצרים כלפי ישראל כפי שהייתה. אין, אפוא, לקבוע כי דווקא בעת שהיחסים בין מצרים לבין בריטניה החריפו, היו התנאים לשיפור היחס אל ישראל נוחים יותר. לעומת זאת הוכח כי בתקופה בה רבים הקשיים הפנימיים בארץ הנילוס (דוגמת החרפת היחסים בין החצר לבין הוופד בזמן האחרון) עשויה הקיצוניות נגד ישראל למצוא קרקע פורה.

(4) מספר מדינאים מצריים גילו בתקופה זו נכונות מה למציאת הסדר לבעיית מצרים ישראל ככל שקיום בעיה זו נראה מכשול לפתרונן של בעיות חיוניות בשביל מצרים. נכונות זו מעידה שמדינאי מצרים הגיעו לכלל הכרה כי ישראל היא עובדה קיימת ואין למחותה מעל פני האדמה. אולם מאידך גיסא: גילויי חולשה מצד ישראל (דוגמת ריבוי הידיעות על מצבה הכלכלי החמור) והפגנה יתרה של רצונה להשיג שלום עם שכנותיה – נטעו אמונה בלבם שקיומה של ישראל תלוי בשלום זה, וכי על כן מוטב למצרים להמתין עד שישראל תגיע למצב בו תיאות לקבל תנאים שיספקו רבות מתביעותיהם של יריביה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: