ארכיון תגיות:תהליך השלום

בשנת 2000, על רקע חידוש המשא ומתן בין ישראל לסוריה והנסיגה ישראלית מרצועת הביטחון, הושק אתר בשם "חשיפה לצפון"[1]. מטרתו של האתר הייתה לספר מידע רב ומגוון על לבנון, על סוריה, על הגולן ועל נושאים שעלו בנוגע למשא ומתן. במסגרת הדיון באספקטים הביטחוניים בסוגיית רמת הגולן הייתה התייחסות מעניינת לממד הקונבנציונלי ביחסים בין המדינות. להלןהמשךהמשך לקרוא "הממד הלא-קונבנציונאלי ביחסי ישראל סוריה"

הסכם השלום המתרקם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות מצטייר כהסכם היסטורי בו לראשונה מדינה ערבית מוכנה לנורמליזציה עם ישראל לכאורה במנותק מתהליך השלום הישראלי-פלסטיני (זאת למרות שהוא מותנה בהקפאת תכנית הסיפוח הישראלית ביהודה ושומרון). אזרחי ישראל כבר מחכים לנסוע לדובאי ונראה שמדובר בשחר על עידן חדש בו עוד ועוד מדינות ערביות יכוננו הסכמים עם מדינתהמשךהמשך לקרוא "תובנות בנוגע להסכם עם איחוד האמירויות"

ב-23 לאוקטובר 1998 בעת החתימה על מזכר וואי נשא בנימין נתניהו דברים בזכותו של ההסכם ובעד תהליך השלום. להלן תרגום חופשי של קטעים מתוך דבריו[1]: […] היום הוא יום שבו ישראל והאזור שלנו בטוחים יותר. עניין זה הצריך הקרבה של שני הצדדים […] זהו רגע חשוב, שבו אנחנו מעניקים עתיד בטוח יותר ושלום לילדינו ולילדיהמשךהמשך לקרוא "נאום נתניהו בחתימת הסכם וואי"

במהלך אוקטובר 2000 היו גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל, אשר פרצו ב-1 באוקטובר 2000, יומיים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, ושלושה ימים אחרי עלייתו של ראש האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית. על רקע זה, ב-25 לאוקטובר 2000, כתב יורם גבאי[1] מאמר בגלובס[2] ובו התייחס בין היתר להקשר של "פסק זמן" בתהליך השלום הישראליהמשךהמשך לקרוא "דילמת פסק הזמן"

ב-3 לינואר 2001 פורסם ב-Ynet, שיו"ר הליכוד והמועמד מטעמו לראשות הממשלה, ח"כ אריאל שרון, אמר במהלך סיור בבקעת הירדן, שראש הממשלה, אהוד ברק, שאיים על העם במלחמה, משתמש בשיטה חדשה לה לא היינו רגילים בעבר. לפי דבריו, "מנהיגות צריכה לתת תשובה לא מתוך הנחה שאו שמוותרים על הכל או שיש מלחמה, זה לא שחור ולבן.המשךהמשך לקרוא "התכנית המדינית של אריאל שרון"

ב-14 בדצמבר 1993 נערך יום עיון מטעם המרכז למחקרי השלום על מקומה של ישראל במזרח התיכון לנוכח אתגרי האזור.[1] בחלקו הראשון עסקו הדוברים בהשתלבות במרחב לאור אינטרסים כלכליים, מדיניים ואסטרטגיים. הדובר הראשון היה פרופסור שלמה בן-עמי, לדבריו המבנה הגאוגרפי והתרבותי של ישראל יכתיב השתלבות במרחבים שונים ולאו דווקא במרחב אחד. גם אם תתפתח השתלבות במרחבהמשךהמשך לקרוא "מקומה של ישראל במזרח התיכון לנוכח אתגרי השלום"

ב-23 בדצמבר 2000, בעקבות כישלון ועידת קמפ-דיוויד ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה, נועד קלינטון עם נציגי ישראל והפלסטינים בו-זמנית בבית הלבן ושטח בפניהם את ה'פרמטרים' (הצעות) האמריקניים לשלום. פרמטרים אלו עוסקים בכל אחת מסוגיות הליבה שעמדו אז על הפרק (גבולות וטריטוריה, ביטחון, ירושלים, פליטים והצהרה על קץ הסכסוך) והיו אמורים לשמש בסיס להסכם מסגרת קבע לשלום.המשךהמשך לקרוא "מתווה קלינטון"

ב-14 באפריל 1997 נשאה ימימה רוזנטל הרצאה שניתנה ביום עיון על "יחסי ישראל, ירדן והפלשתינאים – מקורות תיעוד ומחקרים", שהתקיים מטעם איגוד הארכיונאים בישראל לזכרו של גיאורג הרליץ, בסינמטק ירושלים (הרצאה זאת פורסמה בגיליון מספר 9 של כתב העת ארכיון). בסיום ההרצאה היא אמרה הברים הבאים: לסיכום אני מבקשת לציין, שפתיחת הארכיונים בסוף שנות השבעיםהמשךהמשך לקרוא "חשיפת מקורות ארכיוניים ותרומתם למחקר ההיסטורי ולתהליך השלום"

במאמר הביקורת על ספרו האוטוביוגרפי של אהוד ברק, קובע אדם רז מסמרות: הספר, לדבריו, אינו מוסיף מידע חדש על קורותיו של ברק ועל תרומתו להיסטוריה הפוליטית הישראלית, וכמו כן, "הפער בין מה שחושבים על ברק ובין האמת ההיסטורית גדול". כלומר, אין בספר גילויים חדשים, אלא יש כאן פרשנות אחרת לעובדות ידועות לכאורה. בדומה לרז, אתרכז גםהמשךהמשך לקרוא "אהוד ברק, הפלסטינים ו"האמת ההיסטורית""

על רקע השממה בשמאל, ברק הופך למועמד להוביל את המחנה. אבל רגע לפני, צריך לחזור לקדנציה הכושלת שלו ולהבין את הנזק שעשה לתהליך השלום. בעקבות ביקורת של דר אדם רז על ספרו האוטוביוגרפי של ברק. להמשך מאמרו של יובל אילון לחץ כאן.