ארכיון תגיות:רצועת עזה

המשורר פול ורלן כתב על האגרטל השבור. המים ההולכים ונעלמים ממנו. לא יודעים מה קרה ומדוע, רק שהמים נוזלים מן האגרטל. מלחמת עזה האחרונה היא האגרטל השבור של הציונות. קשה למנות את המלחמות בהן הפסידה ישראל. אפילו מלחמת לבנון, שבסופה נסוג צה"ל, טמנה בחובה תבוסה. גם לא מלחמת יום הכיפורים. הפעם הובסה ישראל מידי ארגוןהמשךהמשך לקרוא "האגרטל הסדוק של בנימין נתניהו"

התקשורת בין ישראל לחמאס מתבצעת בימים אלה באמצעות חילופי מהלומות. האלימות היא שפה פשוטה מאד. יש בה רק שתי מילים–כואב/לא כואב. פרשנות היא עניין מסובך הרבה יותר–למה כואב ומה צריך לעשות כדי שיפסיק לכאוב? על זה אין הסכמה. אנחנו "צורבים תודעה" ו"משקמים הרתעה" כדי לדרוש מן הפלסטינים "שקט". מבחינת החמאס ה"שקט" שאנחנו מציעים הוא קבלההמשךהמשך לקרוא "למה המציאות אינה מסמר ולמה פטיש אינו התשובה לכל שאלה"

פון קלאוזביץ הכריז שהמלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות. קלאוזביץ לא העלה בדעתו מצב שבו למדינה אין מדיניות. אבל יש חיה כזאת: למדינת ישראל אין מדיניות ועל כן המלחמה מבחינתה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות. בסופה של כל מלחמה, ולקראת המלחמה הבאה עלינו בשלום, אנחנו מפיקים לקחים בתחום הפעלת הכוח. רק בדרכי הפעלת המוח אנחנוהמשךהמשך לקרוא "באין מדיניות, המלחמה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות"

בחמש השנים האחרונות מנהיג נתניהו את המדינה על-פי תפיסה אסטרטגית הקובעת כי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ניתן לפתור, אבל בהחלט אפשר לנהל. אם יש תועלת אחת שיכולה לצמוח מאירועי החודשיים האחרונים, הרי היא חיסולה הסופי של הקונספציה המזיקה הזאת. להמשך קריאה לחץ כאן.

לו הייתי חאלד משעל, לא הייתי מתפשר עם ישראל. ממצבו הנוכחי, רווחיו הפוטנציאליים של החמאס גדולים יותר מהפסדיו, והסיבה פשוטה: כל עוד ארגון הטרור העזתי יודע שהישרדותו מובטחת, אין לו סיבה לוותר כהוא זה. בינתיים, ישראל נגררת בבוץ ובדם, מוקעת בעולם ומרוויחה קדחת. כדי לצאת מהמצב שאנחנו נתונים בו, חובה לשנות דיסקט ולהוכיח שאנחנו מוכניםהמשךהמשך לקרוא "מחליפים דיסקט: למה חייבים להחליט על מיטוט חמאס"

מבצע צוק איתן מעלה שאלות מטרידות אודות המצב האסטרטגי, הצבאי והמדיני של ישראל. לירן אופק, עוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, טוען שישראל הפכה, שלא בטובתה, לקבלן ביצוע של גורמים זרים המעוניינים לפגוע בחמאס. קריסת ערוצי התיווך בין הצדדים, עקב שינויים גיאופוליטיים באזור, הופכים את המבצע הנוכחי, והבאים אחריו, לתסבוכת שקשה להיחלץ ממנה. כדי לצאתהמשךהמשך לקרוא "למנוע את הסבב הבא: מאמר אורח מאת לירן אופק"

פיקוד העורף דירג רשויות מקומיות וערים ביחס לסיכון הנשקף להן מרצועת עזה, וחשף עד כמה הוזנחו המקלטים הציבוריים. ברהט אף מקלט מהמעטים שיש אינו כשיר כלל. בקריית מלאכי שספגה פגיעה אנושה ב"עמוד ענן", 14 מקלטים במצב דומה. ואנחנו מתכננים תקיפה באירן וצופים מלחמות… להמשך קריאה לחץ כאן.

ב-17 בספטמבר 1978 בטכס חגיגי בבית הלבן חתמו נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכמי קמפ דיוויד , שהציעו מסגרת לחוזה שלום בין ישראל למצרים. התרוממות הרוח שליוותה את חתימת ההסכמים, שנראו כמסמלים עידן חדש ושינוי דרמטי במזרח התיכון, התחלפה עד מהרה באכזבתם של הצדדים המעורבים משהתברר שגםהמשךהמשך לקרוא "עכשיו או לעולם לא: ביקורו הגורלי של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בישראל, מארס 1979 – בדרך להסכם שלום בין ישראל למצרים"

עוד קובעים מחברי הדו"ח כי חקירות צבאיות אינן צריכות להתבסס על תחקירים מבצעיים, וכי יש להרחיב את סמכויותיו של הפרקליט הצבאי הראשי. כנראה ש-392 עמודים = כאלף עמודים. לפי המחבר מדובר בדו"ח של כאלף עמודים אך בפועל יש 392. למאמר עצמו לחץ כאן.

הצבא שכר מאות מוניות עם שליחים מיוחדים, אך כשאלה הגיעו לבתי החיילים גילו שרובם המכריע כבר נמצאים ביחידותיהם, לאחר שגויסו באמצעות הודעה של חייגן אוטומטי. דובר צה"ל: "למרות ההוצאה הכספית, הגעה פיזית לבתים נדרשת כדי לוודא התייצבות מלאה". להמשך הכתבה ב-NRG לחץ כאן.