ארכיון תגיות:הסכסוך הישראלי-פלסטיני

ב-23 לאוקטובר 1998 בעת החתימה על מזכר וואי נשא בנימין נתניהו דברים בזכותו של ההסכם ובעד תהליך השלום. להלן תרגום חופשי של קטעים מתוך דבריו[1]: […] היום הוא יום שבו ישראל והאזור שלנו בטוחים יותר. עניין זה הצריך הקרבה של שני הצדדים […] זהו רגע חשוב, שבו אנחנו מעניקים עתיד בטוח יותר ושלום לילדינו ולילדיהמשךהמשך לקרוא "נאום נתניהו בחתימת הסכם וואי"

ב-30 ביוני 2020 יום לפני הסיפוח המדובר בוואלה מתפרסמות שתי ידיעות שלכאורה לא קשורות. בראשונה נאמר שבמכתב שהעביר ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה ליושב ראש ועדת חוץ ובטחון, נכתב כי הממשלה מבקשת להמשיך בקידום החוק [חוק למעקבי שב"כ], למרות הסיכומים אמש לדחות את ההצבעה לשבוע הבא. הוועדה תתכנס בהמשך היום ויתכן כי ההצבעה עליו במליאההמשךהמשך לקרוא "לקראת סיפוח ושאלת חוק השב"כ"

הטענה המרכזית של הספר היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו נתון לפתרון משום שכל פתרון מוצע טומן בחובו בעיה קיומית לישראל. הפתרון הרווח בשמאל שלפיו יש לסגת מהשטחים טומן בחובו סיכון בטחוני אדיר לישראל, והפתרון הימני שלפיו יש לספח את השטחים טומן בחובו סכנה דמוגרפית. כך או כך, ישראל בסכנה. לכן, לפי המחבר, אין לשאוף לפתרון הסכסוךהמשךהמשך לקרוא "הספר מלכוד 67"

לפי איתן גלבוע, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן, יש בלגאן נוראי בבית הלבן. המטה של טראמפ בהיסטריה. אין סדר ואין שליטה. הם פוחדים להפסיד את הבחירות ואת הסנאט ואת הכול. מצד שני, הם לא יכולים להוציא את ישראל חבוטה לגמרי. ישראל עוד לא סיפחה מילימטר וכבר חטפה במועצה הביטחון. הסנקציות בדרך. באירופה מתייחסים אלינוהמשךהמשך לקרוא "שאלת הסיפוח"

במהלך אוקטובר 2000 היו גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל, אשר פרצו ב-1 באוקטובר 2000, יומיים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, ושלושה ימים אחרי עלייתו של ראש האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית. על רקע זה, ב-25 לאוקטובר 2000, כתב יורם גבאי[1] מאמר בגלובס[2] ובו התייחס בין היתר להקשר של "פסק זמן" בתהליך השלום הישראליהמשךהמשך לקרוא "דילמת פסק הזמן"

ב-3 לינואר 2001 פורסם ב-Ynet, שיו"ר הליכוד והמועמד מטעמו לראשות הממשלה, ח"כ אריאל שרון, אמר במהלך סיור בבקעת הירדן, שראש הממשלה, אהוד ברק, שאיים על העם במלחמה, משתמש בשיטה חדשה לה לא היינו רגילים בעבר. לפי דבריו, "מנהיגות צריכה לתת תשובה לא מתוך הנחה שאו שמוותרים על הכל או שיש מלחמה, זה לא שחור ולבן.המשךהמשך לקרוא "התכנית המדינית של אריאל שרון"

עשרים ושבעה במארס 2002 היה אחד הימים הקשים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בערבו של פסח תשע"ב הסבו במלון "פארק" בנתניה יותר ממאתיים ישראלים לארוחת הסדר. עבד אל-באסט, בן 25 מטול-כרם, נכנס לחדר האוכל של המלון שבו חגגו המסובים, מחופש בבגדי אישה. הוא הפעיל מנגנון נפץ. שהיה על גופו, התאבד והרג 30 ישראלים. למחרת התכנסה בביירות פסגתהמשךהמשך לקרוא "הסכסוך הערבי ישראלי כדו-שיח של חירשים"

ב-24 בפברואר 2006 כתב משה (בוגי) יעלון מאמר בעיתון מעריב ובו הו תאר את הכשלים בקבלת ההחלטות על ההתנתקות, שהפכו, לטענתו, את הרצועה לחמאסטאן וחיזבאללהסטאן. לדבריו, "יועצים הובילו את המהלך וניהלו אותו, ועשו זאת בחובבנות וברשלנות". בסוף המאמר הוא כתב ששאיפתנו לתקווה לשלום היא טבעית ובריאה. אך כאשר אנו מפיחים תקווה המתחוורת כתקוות שווא, ישהמשךהמשך לקרוא "טעם המערכה"

ב-2 לפברואר פורסם באתר של המכון למחקרי ביטחון לאומי מאמר מאת גלעד שר, ענייננו בהשוואה תמציתית של התוכנית לעיקריות שבקודמותיה, על-פי הרכיבים המוצעים לפתרון כל אחת מסוגיות הליבה שבמחלוקת. להלן סיכום דבריו: סוגיות הליבה שבמחלוקת, אשר נועדו לפתרון במשא ומתן על הסדר הקבע, נותרו בעינן בשני העשורים האחרונים, ובחלקן אף גדלו הפערים בין הצדדים במקבילהמשךהמשך לקרוא ""עסקת המאה" של טראמפ: מבט השוואתי"

ב-23 בדצמבר 2000, בעקבות כישלון ועידת קמפ-דיוויד ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה, נועד קלינטון עם נציגי ישראל והפלסטינים בו-זמנית בבית הלבן ושטח בפניהם את ה'פרמטרים' (הצעות) האמריקניים לשלום. פרמטרים אלו עוסקים בכל אחת מסוגיות הליבה שעמדו אז על הפרק (גבולות וטריטוריה, ביטחון, ירושלים, פליטים והצהרה על קץ הסכסוך) והיו אמורים לשמש בסיס להסכם מסגרת קבע לשלום.המשךהמשך לקרוא "מתווה קלינטון"