התנצלות יקרה

ההתנצלות הישראלית בפני טורקיה בפרשת משט המרמרה מחלישה את מעמדה של ישראל מול מדינות אחרות באזור. חמור מכך, היא מעמידה בסכנה את היכולת הישראלית לפעול מול איראן וממקמת את ישראל במחנה הטורקי-סעודי-קטארי בסוגיה הסורית, מיקום שלא בהכרח מתיישר עם האינטרסים הישראליים. להמשך מאמר על השלכות המאמץ להתפייס עם טורקיה לחץ כאן.

"מה שלרוסים לקח 20 שנה – לקח למזרחים 50 שנה"

20 שנה לעלייה הרוסית ואפשר להתחיל לסכם: למרות שלא רצו אותם פה והם לא התלהבו מלהגיע, מיליון התושבים החדשים שינו את פני החברה. לילי גלילי: הם תפסו עמדות בכירות בפוליטיקה כי הם רוצים להוביל את המדינה. להמשך המאמר בדה-מרקר לחץ כאן.

ההתנצלות והמפנה המדיני של נתניהו

התנצלותו של רה"מ נתניהו בפני עמיתו התורכי ארדואן מלמדת, כנראה, על מפנה מסוים במדיניותו. ללא תלות בליברמן כשר חוץ ובדני איילון החוזר־בתשובה, ללא אהוד ברק המחמם מנועים אך נסוג ברגע האחרון, ללא הלחץ הימני מצד הסיעות החרדיות – נתניהו משוחרר יותר להוביל מדיניות חוץ שאפשר להגדירה כמדיניות של סיכוי והזדמנות. רה"מ נותן הן לאמריקנים והן לאירופיםהמשךהמשך לקרוא "ההתנצלות והמפנה המדיני של נתניהו"

עכשיו או לעולם לא: ביקורו הגורלי של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בישראל, מארס 1979 – בדרך להסכם שלום בין ישראל למצרים

ב-17 בספטמבר 1978 בטכס חגיגי בבית הלבן חתמו נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכמי קמפ דיוויד , שהציעו מסגרת לחוזה שלום בין ישראל למצרים. התרוממות הרוח שליוותה את חתימת ההסכמים, שנראו כמסמלים עידן חדש ושינוי דרמטי במזרח התיכון, התחלפה עד מהרה באכזבתם של הצדדים המעורבים משהתברר שגםהמשךהמשך לקרוא "עכשיו או לעולם לא: ביקורו הגורלי של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בישראל, מארס 1979 – בדרך להסכם שלום בין ישראל למצרים"

אל תקרא לי אחי ואל ת***ן את אחותי

הפתגם הגס הזה, שנפוץ בחטיבת גולני, צריך היה להלמד לעומק על ידי יאיר לפיד קודם שהפך את האח הלאומי, נפתלי בנט, לבעל הברית העיקרי שלו. מקווי ההסכם הקואליציוני נראה שבנט הצליח לגרום ללפיד לבלוע כמה צפרדעים דוחות במיוחד – צפרדעים שיידחפו, בשל הטירונות הפוליטית והנרקיסיזם של הדוגמגיש שהפך לכוכב הבחירות, גם לגרון של כולנו. להמשךהמשךהמשך לקרוא "אל תקרא לי אחי ואל ת***ן את אחותי"

טור שבת: נתניהו זקוק לאשראי מחודש

הממשלה שתושבע בישראל בשבוע הבא תוקם בלא שמץ של אמון בין מרכיביה. נתניהו עשה מהלך גדול כאשר החליט להיכנע לדרישת לפיד לקבל את תפקיד שר החינוך, על כל השלכות העניין. הוא מודע למחיר שישלם. כפיית לימודי־הליבה על החרדים היא גט כריתות לעולם הישיבות שנתן לימין את השלטון במשך שנים ארוכות. החרדים אפשרו לשמיר להיות רה"מ לאחרהמשךהמשך לקרוא "טור שבת: נתניהו זקוק לאשראי מחודש"

אני ערבי

ההאשמה בגזענות מעוררת בישראלים רפלקס מותנה. אנחנו דוחים אותה אוטומטית. כל כך הרבה פעמים יוחסה לנו גזענות מסיבות פוליטיות; כל כך הרבה פעמים הושווינו, בטיפשות או בזדון, לגרמניה הנאצית, עד שהנטייה הטבעית שלנו היא להתעלם לא רק מן הדיאגנוזה, אלא גם מן הסימפטומים. דא עקא שהסימפטומים הולכים ומתרבים לאחרונה. יש בחברה הישראלית גילויי גזענות רביםהמשךהמשך לקרוא "אני ערבי"

רובי ריבלין והרודנות של נתניהו

אחת ההנחות הרווחות בליכוד הייתה שההקצנה ברשימת המפלגה לכנסת התקיימה למורת רוחו של יושב הראש. ככה סתם, השתלטו לה על הרשימה הקיצונים, והוא נאלץ להתמודד עם כשלי הפריימריס. העובדה שמיקי איתן, בני בגין, דן מרידור וכרמל שאמה כבר לא שם, נזקפה לחובת חברי התנועה שחתכו ימינה. הטענה הזו נופצה כבר כאשר החליט נתניהו לחבור לאביגדור ליברמןהמשךהמשך לקרוא "רובי ריבלין והרודנות של נתניהו"

לקראת חג הפסח – הארבה מגיע לישראל!

הארבה שהגיע השבוע לדרום ישראל, אינו תופעה נדירה או פתאומית. אחת לכמה שנים (הפעם האחרונה בא הגיע ארבה לישראל היה בשנת 2004) מגיעים נחילי ארבה מאפריקה הפוגעים בסודאן, אח"כ במצרים ומגיעים בסופו של דבר, לישראל.להמשך הפוסט בבלוג של ארכיון המדינה לחץ כאן.

ראשית המלחמה הקרה השנייה

לפני שישים שנה, הפך קו הרוחב 38 לגבול כאשר קוריאה נחלקה לשתי מדינות: האחת, בהשפעה סינו־סובייטית, והשנייה – בשליטת כוחות פרו־אמריקניים. בישראל של אותן שנים, שבהן כל שאלה בינלאומית הייתה בסיס לפילוג בשמאל שהיווה הרוב בפוליטיקה של ראשית שנות ה־50', עלתה השאלה באיזה צד יש לעמוד ביחס לקו הרוחב ההוא: בצד הצפוני או הדרומי. בן גוריוןהמשךהמשך לקרוא "ראשית המלחמה הקרה השנייה"

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל