ארכיון קטגוריות: מדינת ישראל

הביוגרפיה החדשה של משה דיין עוסקת במורכבות של חייו האישיים, אך יותר מכל מלמדת שהמצביא מדגניה אהב להילחם בשדה הקרב ופחות בזירה הפוליטית. להמשך קריאה לחץ כאן.

איש משרד ההגנה פול וורנקי הזהיר בתחילת 1969 שתכנית הגרעין הישראלית "היא הדבר המסוכן ביותר באזור [שהוא] מסוכן מספיק [כבר] ללא נשק גרעיני" (ראה כאן). למרות זאת, הנשיא ניקסון התעלם מדעה זו ומדעתם של פקידי ממשל אחרים בנושא. לקריאת הלקט של המכון למחקרי ביטחון לאומי לחץ כאן.

לאחרונה, הוציאו מילואימניקים מיחידה 8200 מכתב סרבנות שנשלח לבכירים באמ"ן ולראש הממשלה נתניהו. בוגרי היחידה מאשימים את הזירה הפלסטינית בחדירה לא מוצדקת לפרטיות של אנשים חפים מפשע, אטימות מוסרית, סיוע לגורמים פוליטיים והתעלמות מלגלגת מדוקטרינת הפקודה הבלתי חוקית בעליל. עד כמה הטענות שלהם נכונות, ואלו צעדים הן מצדיקות?  להמשך קריאה לחץ כאן.

עד שהוחלפו על ידי החמאס, היו האיראנים הנאצים התורנים שלנו. האיום שהציבו לישראל הוצג על ידי נתניהו ומדברריו כפצצה מתקתקת, שישראל תיאלץ, בתוך חודשים, לפעול צבאית כדי לנטרל אותה אפילו לבד, "וימות העולם". את ההסכם שהתגבש בין המערב לאיראן אחרי עליית עלי רוחאני לשלטון הגדיר נתניהו כהונאת ענק, פיתיון שהמערב הטיפש בולע בחולשתו. נתניהו חזרהמשךהמשך לקרוא "צומוד דיפלומטי: ההתחפרות כמדיניות החוץ של ישראל"

ב-1961 ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפקד אוכלוסין במדינת ישראל. [תעודה 1] [ארכיון המדינה-גל18068/4] תוצאות המפקד הראו שכרבע מיליון מהיהודים המבוגרים בישראל (מגיל 14 ומעלה) אינם יודעים קרוא-וכתוב בשום שפה (להלן: "בערים"). מתוכם למעלה מ- 162 אלף אנשים לא ידעו כלל קרוא וכתוב, שני שלישים מתוכם נשים, ולמעלה מ-96 אלף היו בערים למחצה. הסקר הראה כי אמנם רוב הבעריםהמשךהמשך לקרוא "מטביעת אצבע בדיו לחתימת השם: 50 שנה למבצע 'ביעור הבערות'"

הראיון עם רא"ל בני גנץ שהתפרסם במוסף החג של ידיעות אחרונות מפיק פנינים. עד הרגע שבו מגיעים לתקציב הביטחון המקודש, גנץ נשמע אדם סביר במונחים ישראלים–ביטחוניסט מתון יחסית. אבל ברגע שבו מגיעים הדברים לציפור הנפש הטון משתנה ונעשה היסטרי. להמשך מאמרו של אביעד קליינברג לחץ כאן.

המלחמה האחרונה התנהלה על פי התרגולת הקבועה: תחילה מופתעים (חמאס יורה טילים? מי היה מאמין), אחר כך מזועזעים (החמאס הוא אימפריה צבאית המאיימת על קיומנו), אחר כך כותשים (צה"ל מדגים שוב שהוא צבא גדול ולא ממש חכם) ומסבירים (הרג האזרחים הוא סביר. כמה בדיוק זה סביר? כמה שנהרגו), אחר כך מודיעים שחמאס ספג מהלומות קשותהמשךהמשך לקרוא "ראש ממשלת יש"ע"

ב-6 ביוני 1982 החל מבצע "שלום הגליל" הידוע היום גם כמלחמת לבנון הראשונה. בדיונים בממשלה שקדמו למבצע העריך שר הביטחון אריאל שרון שהמבצע יארך כ-48 שעות והוא קיווה שהמבצע לא יביא להתנגשות צבאית בין ישראל לסוריה. בישיבת הממשלה ב-5 ביוני בה הוחלט על המבצע נקבע שהמבצע יהיה לטווח של 40 ק"מ – טווח רקטות הקטיושות שאיימו אז על הגלילהמשךהמשך לקרוא "לקיחת סמכויות משר הביטחון אריאל שרון, 12 באוגוסט 1982"

המשורר פול ורלן כתב על האגרטל השבור. המים ההולכים ונעלמים ממנו. לא יודעים מה קרה ומדוע, רק שהמים נוזלים מן האגרטל. מלחמת עזה האחרונה היא האגרטל השבור של הציונות. קשה למנות את המלחמות בהן הפסידה ישראל. אפילו מלחמת לבנון, שבסופה נסוג צה"ל, טמנה בחובה תבוסה. גם לא מלחמת יום הכיפורים. הפעם הובסה ישראל מידי ארגוןהמשךהמשך לקרוא "האגרטל הסדוק של בנימין נתניהו"

התקשורת בין ישראל לחמאס מתבצעת בימים אלה באמצעות חילופי מהלומות. האלימות היא שפה פשוטה מאד. יש בה רק שתי מילים–כואב/לא כואב. פרשנות היא עניין מסובך הרבה יותר–למה כואב ומה צריך לעשות כדי שיפסיק לכאוב? על זה אין הסכמה. אנחנו "צורבים תודעה" ו"משקמים הרתעה" כדי לדרוש מן הפלסטינים "שקט". מבחינת החמאס ה"שקט" שאנחנו מציעים הוא קבלההמשךהמשך לקרוא "למה המציאות אינה מסמר ולמה פטיש אינו התשובה לכל שאלה"