ארכיון קטגוריות: כללי

להלן מאמר של חוקר מטעם מכון ראנד. לטענת ההמחבר יש להפריד בין שחרור החייל האמריקני לבין נסיבות נפילתו בשבי. ארצות הברית החליפה שבויים מאז מלחמת האזרחים ומכאן שלדעתו אין הבדל בין גרמניה הנאצית, צפון קוריאה והטליבאן. אך הוא מציין שיש מחיר ושיש אפשרות שיעלה מספר החטופים בעתיד. דיון כל כך מוכר… לקריאת המאמר לחץ כאן.

מכל המשיחים האידיאולוגיים הרבים מאוד של המאה ה-20, אין זה מן הנמנע שרק אחד מוסיף ליהנות מהערצה וּמהשתוקקות לחיקוי: לי קוואן יוּ, המלך הפילוסוף של סינגפור והמהנדס הראשי שלה, שמת בחודש שעבר. הוא היה ראוי לתשומת לב רבה מאוד, אבל אולי קצת פחות להערצה. דווקא הצלחותיו המרשימות צריכות להזכיר לנו לְמַה דמוקרטיה אינה זקוקה: לְאבהמשךהמשך לקרוא "עוד קונפוציוס חי, על 700 קמ״ר"

מדוע ראוי להעניק לשלילת זכויות פוליטיות למשל (המקנה מעמד פליט על פי האמנות הקיימות) משקל כבד יותר ממצוקה כלכלית?  אחרי הכול, מצוקה כלכלית פוגעת בצורה דרמטית באיכות חייהם של בני אדם לא פחות מפגיעה בזכויות האזרח שלהם: העניים נאלצים למכור את גופם ואת נפשם, את ילדיהם ואת חירותם, כדי לשרוד. חייהם הם לא פעם גיהינוםהמשךהמשך לקרוא "אולי לא פליטים, ללא ספק בני אדם"

תארו לעצמכם שאדם מואשם בפדופיליה. העיתונים מתמלאים בהצהרות של סלידה מן הפשע. כתבות ארוכות מסבירות מדוע אונס ילדים הוא מעשה נתעב במיוחד. אנשי ציבור, תיאולוגים, סוציולוגים ופסיכולוגים מסבירים את הנזקים הנוראים שנגרמים לקורבן. בתקשורת מראיינים קורבנות של פדופיליה. הרשתות החברתיות מתמלאות בסיפורים אישיים של מי שכילדים עברו אונס או היו קרובים לכך, ובגינויים חריפים שלהמשךהמשך לקרוא "הוא אשם"

יש הטוענים שהתרבות הסינית אינה מתיישבת עם דמוקרטיה, אבל אולי הבעיה היא לא עם השמרנות של הסינים, אלא דווקא של הפרשנים?  להמשך קריאה לחץ כאן

אני סקפטי מאד לגבי עדים, לגבי הזכרון האנושי. זה קרה לי מוקדם יחסית: כמו רבים מבני דורי הקשבתי באובססיביות למשפטו של הרוצח מסוביבור (והנה היד מעצמה כותבת "מטרבלינקה," ואני מרגיש בשגיאה, מגשש אחריה, מתקן אותה), ג'ון-איוון דמיאניוק, שנערך בשנות השמונים וכמעט שנשכח. אני זוכר את העדים שעלו לדוכן זה אחר זה, נשאלו אם הם מזהיםהמשךהמשך לקרוא "עוד מעט ונהיה למטאפורה"

לא רק ארה"ב וסין מעוניינות בשוק המתעורר ביבשת השחורה – גם ברזיל, הודו ומדינות נוספות כבר הבינו את הפוטנציאל הגלום בתשתיות הנפט, המחצבים והמסחר. מה ייצא למקומיים מכל זה?להמשך מאמרו של יובל בוסתן לחץ כאן.

לפני שישים שנה, הפך קו הרוחב 38 לגבול כאשר קוריאה נחלקה לשתי מדינות: האחת, בהשפעה סינו־סובייטית, והשנייה – בשליטת כוחות פרו־אמריקניים. בישראל של אותן שנים, שבהן כל שאלה בינלאומית הייתה בסיס לפילוג בשמאל שהיווה הרוב בפוליטיקה של ראשית שנות ה־50', עלתה השאלה באיזה צד יש לעמוד ביחס לקו הרוחב ההוא: בצד הצפוני או הדרומי. בן גוריוןהמשךהמשך לקרוא "ראשית המלחמה הקרה השנייה"

קריאה מחדש במכתביו של החלוץ מגלה להט אידיאליסטי ואנטי־קפיטליסטי וכן אישיות מעשית, שהאמינה בשיטתיות, ושמרה על פרטיות. למאמרה של רות בקי בעיתון הארץ לחץ כאן.