ארכיון לפי מחברים:יובל

המלחמה האחרונה התנהלה על פי התרגולת הקבועה: תחילה מופתעים (חמאס יורה טילים? מי היה מאמין), אחר כך מזועזעים (החמאס הוא אימפריה צבאית המאיימת על קיומנו), אחר כך כותשים (צה"ל מדגים שוב שהוא צבא גדול ולא ממש חכם) ומסבירים (הרג האזרחים הוא סביר. כמה בדיוק זה סביר? כמה שנהרגו), אחר כך מודיעים שחמאס ספג מהלומות קשותהמשךהמשך לקרוא "ראש ממשלת יש"ע"

בספר "סוריה: מחאה, מהפכה, 
מלחמת אזרחים" מבקש אייל זיסר לשוב אל ראשית המלחמה הלא-נגמרת הזו, שלובתה עד מהרה באש הדת והעדתיות. להמשך קריאה לחץ כאן.

להלן מאמר של רון מיברג בנוגע ליחסים בין הסי.אי.איי לבין עלי חסן סלמה (הנסיך האדום). בזמנו יצא ספר מתח שעסק בדיוק בסיפור הזה. מדובר בספר המרגל התמים מאת דיוויד איגנטיוס. לא קראתי את הספר עליו מדובר במאמר אך הספר שאני זוכר תיאר את הסיפור בצורה טובה במיוחד (גם אם מדובר בספר בדיוני).

ב-6 ביוני 1982 החל מבצע "שלום הגליל" הידוע היום גם כמלחמת לבנון הראשונה. בדיונים בממשלה שקדמו למבצע העריך שר הביטחון אריאל שרון שהמבצע יארך כ-48 שעות והוא קיווה שהמבצע לא יביא להתנגשות צבאית בין ישראל לסוריה. בישיבת הממשלה ב-5 ביוני בה הוחלט על המבצע נקבע שהמבצע יהיה לטווח של 40 ק"מ – טווח רקטות הקטיושות שאיימו אז על הגלילהמשךהמשך לקרוא "לקיחת סמכויות משר הביטחון אריאל שרון, 12 באוגוסט 1982"

המשורר פול ורלן כתב על האגרטל השבור. המים ההולכים ונעלמים ממנו. לא יודעים מה קרה ומדוע, רק שהמים נוזלים מן האגרטל. מלחמת עזה האחרונה היא האגרטל השבור של הציונות. קשה למנות את המלחמות בהן הפסידה ישראל. אפילו מלחמת לבנון, שבסופה נסוג צה"ל, טמנה בחובה תבוסה. גם לא מלחמת יום הכיפורים. הפעם הובסה ישראל מידי ארגוןהמשךהמשך לקרוא "האגרטל הסדוק של בנימין נתניהו"

התקשורת בין ישראל לחמאס מתבצעת בימים אלה באמצעות חילופי מהלומות. האלימות היא שפה פשוטה מאד. יש בה רק שתי מילים–כואב/לא כואב. פרשנות היא עניין מסובך הרבה יותר–למה כואב ומה צריך לעשות כדי שיפסיק לכאוב? על זה אין הסכמה. אנחנו "צורבים תודעה" ו"משקמים הרתעה" כדי לדרוש מן הפלסטינים "שקט". מבחינת החמאס ה"שקט" שאנחנו מציעים הוא קבלההמשךהמשך לקרוא "למה המציאות אינה מסמר ולמה פטיש אינו התשובה לכל שאלה"

פון קלאוזביץ הכריז שהמלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות. קלאוזביץ לא העלה בדעתו מצב שבו למדינה אין מדיניות. אבל יש חיה כזאת: למדינת ישראל אין מדיניות ועל כן המלחמה מבחינתה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות. בסופה של כל מלחמה, ולקראת המלחמה הבאה עלינו בשלום, אנחנו מפיקים לקחים בתחום הפעלת הכוח. רק בדרכי הפעלת המוח אנחנוהמשךהמשך לקרוא "באין מדיניות, המלחמה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות"

בחמש השנים האחרונות מנהיג נתניהו את המדינה על-פי תפיסה אסטרטגית הקובעת כי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ניתן לפתור, אבל בהחלט אפשר לנהל. אם יש תועלת אחת שיכולה לצמוח מאירועי החודשיים האחרונים, הרי היא חיסולה הסופי של הקונספציה המזיקה הזאת. להמשך קריאה לחץ כאן.

לו הייתי חאלד משעל, לא הייתי מתפשר עם ישראל. ממצבו הנוכחי, רווחיו הפוטנציאליים של החמאס גדולים יותר מהפסדיו, והסיבה פשוטה: כל עוד ארגון הטרור העזתי יודע שהישרדותו מובטחת, אין לו סיבה לוותר כהוא זה. בינתיים, ישראל נגררת בבוץ ובדם, מוקעת בעולם ומרוויחה קדחת. כדי לצאת מהמצב שאנחנו נתונים בו, חובה לשנות דיסקט ולהוכיח שאנחנו מוכניםהמשךהמשך לקרוא "מחליפים דיסקט: למה חייבים להחליט על מיטוט חמאס"

הפוליטיקה לא מפנה דרך מול המלחמה: שר הפנים דרש את כינוס הממשלה לדיון בהפסקת האש עוד טרם הוחלט כלל להפסיקה. הציר הימני בליכוד, בו מככבים דני דנון, מירי רגב ומשה פייגלין, תומך בגדעון סער. לא מן הנמנע שבבחירות הקרובות לראשות הליכוד, האגף הימני בתנועה יבקש לסיים את כהונת היושב ראש הנוכחי. נתניהו מגלה עד כמההמשךהמשך לקרוא "נתניהו, סער מאחוריך"