ארכיון לפי מחברים:יובל

הסיפור שכדאי להכיר על אהוד ברק ולמה הוא לא רק אסטרטג, אלא גם שחקן. וגם: החוקרים הזועמים שמייחסים לסדרה "סלאח" מניפולציות בשם הדיוק ההיסטורי, מכחישים מציאות של אפליה ממסדית, גם אם היא מגיעה באריזה של דרמה טלוויזיונית| הטור השבועי של עורך "דבר ראשון". להמשך מאמרו של שי ניב לחץ כאן.

לפי בני מוריס, אין גילויים חדשים בספרו של שמעון גולן על ההחלטות הצבאיות והמדיניות שהתקבלו בתחילתה של מלחמת לבנון הראשונה. אבל פה ושם הוא מצליח לשפוך אור על מטרות המלחמה ועל האנשים שעמדו מאחוריהן. מעניינים במיוחד דבריו בסוף המאמר: "נראה שכתב היד של הספר הזה שכב שנים ללא הופכין בארון במחלקת היסטוריה: שרון וצנזורים שוניםהמשךהמשך לקרוא ""של"ג בלבנון": המיסמוך הצה"לי שמגלה מה שרון הסתיר מהממשלה ב-1982"

הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו הסתיימה הערב, ככל הנראה, עם חתימת הסכם עד המדינה של מקורבו שלמה פילבר. פילבר מן הסתם יפליל את נתניהו ברקימת עסקת שוחד – רגולציה אוהדת לטובת בזק תמורת סיקור אוהד באתר וואלה לו ובעיקר לאשתו. די מדהים כמה הרבה הקריב נתניהו בטיפשות תמורת כל כך מעט, ממש כמו בעניין הסיגרים,המשךהמשך לקרוא "ראש ממשלה כלוא מהלך"

כאשר צבא פרסי שיכשך בפעם האחרונה את רגליו במי הים התיכון, המדינה שייצג לא היתה אפילו מוסלמית. אבל הפרסים, בניגוד להרבה ערבים, דווקא מתעניינים בעברם הרחוק. הם קוראים את ׳ספר המלכים׳, ושומעים את פירדוסי זועק, ״ארור העולם״ כאשר צבא של ״ערבים פראים״ כובש את פרס במאה השביעית. גם ישראלים יכולים לחפש מקורות השראה עתיקים, למשלהמשךהמשך לקרוא "איך איראן חיכתה לרגע הזה במשך 1,400 שנה"

מאז עלתה לשידור הסדרה החדשה של צבי יחזקאלי, "בזהות בדויה", התפרסמו לא מעט מאמרי ביקורת ופוסטים על גישתו הסטריאוטיפית וסגנונו המתלהם. הביקורת בהחלט מוצדקת, ואין ספק שיחזקאלי שב וממחזר את מוטיב ההפחדה מפני "האסלאם המשתלט על אירופה", תפיסה שמוזנת לא אחת מנתונים שגויים והטיות של גורמי ימין קיצוני במערב. אלא שמעבר להיבט הסגנוני, מהסדרה מתקבלהמשךהמשך לקרוא "משדר מהשטחי"

מלחמת האזרחים הארוכה הותירה את סוריה מוחלשת מאד. האיום האחר—דאעש—רוסק על ידי אחרים, מבלי שישראל הייתה צריכה להתערב. גם הכניסה הרוסית לאיזור לא הזיקה לישראל. רוסיה היא מדינה ידידותית למדי שיש לה היכולת לעשות סדר. טוב שישראל אינה צריכה להתמודד עם כאוס מעבר לגבול. יש בעל בית ויש עם מי לדבר. כל זה פחות אוהמשךהמשך לקרוא "100% זה רק בהכחשות של ביבי"

בדרום אפריקה מת לפני שבועיים איש, שסיפור חייו צריך לעזור לישראלים להתרכז. הוא היה פניו הפומביות של האפרטהייד, הנשיא של מדינת-דמה, אשר נועדה לעזור למיעוט הלבן לרַמות את הדמוגרפיה באמצעות שיפוצים סמליים של הגיאוגרפיה. ללוקאס מַנְגוֹפֶּה גם היו הרבה חברים ישראליים, וזה לא היה כבוד כל כך גדול. להמשך קריאה לחץ כאן.

בינואר 1986 נפגש גורם ישראלי עם אלי חובייקה, פוליטיקאי נוצרי-לבנוני שהיה קצין הקישור בין ישראל לפלנגות בראשית מלחמת לבנון הראשונה, ונודע לשמצה באכזריותו ובמעורבותו בטבח בסברה ושתילה. לפי אבי שילון, בספרו תוגת השמאל, משקפת שיחה זו שבמציאות המזרח תיכונית המורכבת,  ככל שישראל נמנעה מהפעלת כוח, כך נחלשו קלפיה המדיניים ונחלשה יכולתה לנתב את האירועים במזרחהמשךהמשך לקרוא "פגישה עם אלי חובייקה"

לאורך פעילותו העיתונאית ארוכת השנים, בחר קלמן כצנלסון להביע את דעותיו במילים שאינן מתפשרות. הוא תקף את תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית, התייצב לצד הזרם הרוויזיוניסטי בתקופת היישוב – אך ביקר אותו קשות, משעה שעמד מנחם בגין בראשו. בכל עת שהתלהטו הרוחות בארץ היה כצנלסון אחד העצורים הראשונים של רשויות המנדט הבריטי, ועם העלייה הגדולה לאחרהמשךהמשך לקרוא "הספר שהזהיר מפני "הדיכוי המזרחי" של העם האשכנזי"

ב-1981, בעת ביקור במרוקו, הפתיע שמעון פרס את דוברו באמירה שהעז לטעון בפומבי רק בחלוף עשור: צריך לדבר עם אש"ף. מתוך “תוגת השמאל", הביוגרפיה הפוליטית של ד"ר אבי שילון על ארדיכל הסכמי אוסלו יוסי ביילין. להמשך קריאה לחץ כאן.