הפוסט הזה מתבסס על ניתוח מעמיק של יחסי תורכיה-האיחוד האירופי, שנכתב על ידי החוקרים איאן לסר וסטפן לרבי בספרם Turkish Foreign Policy in an Age of Uncertainty משנת 2003. למרות שחלפו למעלה מעשרים שנה מאז פרסום הספר, הוא מספק נקודת מבט היסטורית מרתקת על המורכבות ביחסים בין הצדדים, כולל סקירת העבר, האתגרים והזדמנויות לשיתוף פעולה באותה תקופה.
רקע והיסטוריה
היחסים החלו עם שילוב תורכיה במערכת המדינית האירופית במאה ה-19, אך מאז ומעולם הייתה תחושת ניכור. עם הקמת הרפובליקה על ידי אטאטורק, החלה תורכיה להתמערב, תהליך שהועצם לאחר מלחמת העולם השנייה עם הצטרפותה לנאט"ו.
תהליך ההתקרבות
בשנת 1963 חתמה תורכיה על הסכם התאגדות עם הקהילה האירופית, אך התקדמותה לקראת חברות מלאה נתקלה במכשולים רבים. שינויי מדיניות באיחוד, כולל הכנסת קריטריונים פוליטיים כמו דמוקרטיה וזכויות אדם, הקשו על תורכיה לעמוד בתנאי החברות.
קשיים פוליטיים וכלכליים
תורכיה נאבקת בבעיות מבניות כמו תלות גבוהה בחקלאות, אי שוויון כלכלי בין אזורים, אינפלציה גבוהה ושחיתות. מבחינה פוליטית, יש פערים משמעותיים בתחומי זכויות אדם ודמוקרטיה, והיחסים המורכבים עם יוון וקפריסין מוסיפים שכבת אתגר נוספת.
השפעות בינלאומיות
נפילת הקומוניזם והרחבת האיחוד למדינות מזרח אירופה שינו את סדרי העדיפויות של האיחוד, ויחסו לתורכיה נעשה שמרני יותר. גם תפקידה של ארצות הברית כשותפה אסטרטגית קריטי לתמיכה בתורכיה, אך לעיתים יוצר מתחים בין וושינגטון לאיחוד האירופי.
מבט לעתיד
האיחוד האירופי הציב לטורקיה מסלול הדרגתי, אך המשך תהליך הצטרפותה תלוי ברפורמות בתחומים קריטיים כמו זכויות מיעוטים, תפקיד הצבא בפוליטיקה והפתרון לסכסוכים טריטוריאליים עם יוון וקפריסין.
הפרק מדגיש שטורקיה ניצבת מול אתגר עצום בשילוב ערכיה ומוסדותיה עם אלו של האיחוד האירופי, אך גם שימור מעמדה האסטרטגי הופך אותה לשותפה רלוונטית.
לקריאת תרגום ועיבוד מורחב של הטקסט לחץ כאן.
מסע בזמן 