לפני כחצי שנה, בעקבות אירועים קשים, הבאתי ציטוט מהספר "האומץ לנצח" מאת עפר שלח, שטען שבמבצע "צוק איתן" צה"ל נכשל בהיערכות להגנה ראויה על יישובים סמוכים לרצועת עזה. למרות הערכות המודיעין, לא בוצעו הכנות מתאימות בפיקוד, לא חולקו כוחות כראוי ולא ניתנו הנחיות לכוחות בשטח כיצד להתמודד עם איום החדירות דרך המנהרות. (ראה כאן).
כעת, חצי שנה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, מחזק איתי לנדסברג נבו במאמרו "צבא התקפה, לא הגנה" את טענתו של שלח. לנדסברג נבו טוען שצה"ל הוא בעיקר צבא התקפה, והגנה על אזרחים נדחקת לשוליים. הוא מונה כשלים היסטוריים רבים של צה"ל בהגנה על גבולות, יישובים ואזרחים מפני טרור וחדירות אויב.
לטענתו, צה"ל ממוקד באימונים ויכולות התקפיות ופעולות "גדולות" של כוחות מובחרים, אך מזניח יכולות בסיסיות הנדרשות להגנה אפקטיבית. האירוע האחרון ממחיש שוב את חוסר המוכנות של צה"ל לתפקיד ההגנה.
הכותב קורא לצה"ל ולממשלה להבין סוף סוף שההגנה על האזרחים חשובה לא פחות מהיכולת ההתקפית, ולבצע את כל השינויים הנדרשים בדוקטרינה, בהיערכות וביכולות כדי להגן על האזרחים כראוי.
לדעתי הוא צודק – האירוע הקשה האחרון צריך להוביל לבחינה יסודית של סדרי העדיפויות והיערכות צה"ל והמערכת הביטחונית כולה. ההגנה על האוכלוסייה חייבת לעמוד בראש מעייניה, לצד היכולות ההתקפיות. עלינו לתקן את הכשלים ההיסטוריים ולבצע את כל השינויים הנדרשים כדי למנוע חזרה על המחדל הנוכחי.
מסע בזמן 