ב-21 מרץ 1995, פחות משמונה חודשים לפני שנרצח יצחק רבין, כתבו נחום ברנע ושמעון שיפר מאמר בידיעות אחרונות תחת כותרת "יצחק ומלחמתו בבנימין". לפי מחברי המאמר, כשרבין עיכל את הסקרים, הוא החליט להסתער אישית על נתניהו; נתניהו אמר שרבין "בולשביק"; הקרב האמתי אינו על הבחירות הבאות, אלא על היכולת של ממשלת רבין להגיע להכרעות בשנה וחצי הקרובות; רבין ופרס החליטו ללכת "לאורך כל הדרך" אל אסד.
מכל המאמר מעניין במיוחד הקטע הבא שמתייחס לעתידו הפוליטי של אהוד ברק:
בשיחה שקיים רבין באחרונה עם אישיות פוליטית, עלתה שאלת אהוד ברק. רבין אמר שברק נוטה להצטרף לממשלה, אבל הוא אינו יודע איזה תפקיד יציע לו: אם ייתן לא תפקיד שקשור בצד הביטחוני של המשא ומתן עם סוריה, הרמטכ"ל יראה בזה הבעת אי אמון. אם ייתן לו תפקיד שקשור למדיניות חוץ – פרס יכעס. הוא יכול להציע לו את משרד הפנים. ספק אם הפנים מעניין אותו. חוץ מזה מוטב שבמשרד הפנים יישב שר "פוליטי".
רבין משוכנע שאם ברק לא יצטרף לממשלה, הוא ילך לעסקים. אולי מוטב לדחות את ההכרעה בעניינו לסוף השנה. לליכוד הוא לא ילך.
נתניהו לא כל-כך בטוח. לא במקרה הוא נמנע עד היום הזה מלומר מילה אחת בגנותו של ברק. נדמה שהיה שמח להציע לו את תפקיד שר הביטחון בממשלתו. אין חלום גדול יותר מחלומו של חייל, שהופך לבוס של מפקדו. "אינני פוסל איש ואינני ממנה איש", אמר לנו נתניהו.
עד כאן דבריהם. בסופו של דבר, כבר ביולי אותה שנה, לאחר תקופת צינון בת שלושה חודשים, מינה אותו ראש הממשלה יצחק רבין לשר הפנים בממשלה ה־25. לאחר הירצחו של רבין עזב ברק את משרד הפנים ומונה לשר החוץ בממשלה ה־26 בראשות שמעון פרס. ב-1999 החליף ברק את נתניהו בתפקידו כראש ממשלה ועשר שנים לאחר מכן, לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הוגשם גם חלומו של בנימין נתניהו וברק מונה לתפקיד שר הביטחון בממשלתו.
מסע בזמן 