זה לבחינה?

הרפורמה בבחינות הבגרות שאושרה עתה ביטלה את בחינות הבגרות בהיסטוריה לטובת עבודת חקר בינתחומית בכיתה י"ב. נמחקה לעד ההתכוננות לשאלות על הפשיזם האיטלקי, על צרפת ואנגליה בין מלחמות העולם, על הצהרת כורש ועל מרד בר כוכבא. ההיסטוריון המקצועי (אני למשל) אמור היה להזדעק, להודיע שלא יעלה על הדעת, להסביר מדוע כל ויתור כזה הוא אסון. ההיסטוריה על פי גישה זו היא רשימת מכולת של נושאים שלא יעלה על הדעת שלא לסמן וי על כל אחד מהם. השאלה, מה בעצם לומדים (להבדיל ממשננים—כי לימוד ושינון הם שני עניינים שונים בתכלית) מסמני הוי ובשביל מה, לוּטה בערפל סמיך של אינרציה (כך עשו אבותינו). העניין הוא שבניגוד לדימוי המקובל, ההיסטוריון המקצועי אינו אספן של עובדות מתות, אלא שואל שאלות מקצועי. הוא נזכר בלימודי הלשון שלו בבית הספר התיכון, איך למד באי חשק את עקרונות הניקוד העברי. לעסנו אז בצייתנות מידע על נחי ל"א (אתם מוזמנים לבדוק מה זה), הקאנו אותו בבחינת הבגרות ומחקנו…