על רקע החזרה המסתמנת להסכם הגרעין עם איראן והדיבורים על אופציה צבאית, להלן דברים שכתב איתן גלבוע לפני כ-14 שנה העוסקים בעמידתה של ארצות הברית מול האתגר האיראני:[1]
התשובה הסטנדרטית שבפי פקידי ממשל בכירים לכל שאלה שעוסקת בשימוש בכוח צבאי נגד מתקני הגרעין של איראן היא, שכל האופציות פתוחות וכי הן כוללות התקפה צבאית. כמה מומחים ועיתונאים טוענים שממשל בוש כבר החליט לתקוף באיראן, ומימוש ההחלטה הוא רק עניין של תזמון מתאים. אחרים סבורים ששום אמצעי לא יעצור את האיראנים, ולכן צריך להתכונן ברצינות למהלומה צבאית. אבל השימוש בכוח הוא בעייתי, הן מטעמים מבצעיים והן מטעמים פוליטיים.
א. יש ספקות לגבי היעילות של מתקפה כזאת. האיראנים למדו את לקח ההתקפה הישראלית על הכור הגרעיני של עיראק ופזרו ומגנו היטב את מתקניהם הגרעיניים. לפיכך השאלה היא אם התקפה צבאית אכן תפגע אנושות בתוכנית הגרעינית.
ב. לאחר הכישלון הצבאי בעיראק, הקונגרס ודעת הקהל חשדניים מאוד לגבי כל שימוש בכוח של ארצות הברית מעבר לים.
ג. האיראנים עלולים להגיב במתקפת טילי קרקע קרקע על בעלות בריתה של ארצות הברית באזור, ובעיקר על ישראל, ובמתקפת טרור חובקת עולם על מטרות אמריקניות.
ד. התקפה אמריקנית עלולה לאמת את הטיעון הנשמע באיראן להצדקת התוכנית הגרעינית כי מטרתה להרתיע את ארצות הברית.
ה. התקפה עלולה לאחד את כל הכוחות הפוליטיים באיראן, ובכלל אלה האופוזיציה למשטר האסלאמי, ובכך לחזק אותו. פרשנים אחדים אכן מכירים בכל הסיכונים הללו, אבל טוענים שאם כל האמצעים האחרים ייכשלו, איראן גרעינית מסוכנת יותר מכל תוצאות שליליות אפשריות של פעולה צבאית.
אופציה צבאית אינה מחייבת בהכרח התקפה רבתי על מתקני הגרעין של איראן. ניתן להשתמש בעוצמה צבאית באופן מוגבל ונקודתי, כדי להביא לשינוי במדיניות הצד היריב. כך, למשל, אפשר להטיל הסגר ימי על כל נמלי איראן באופן שלא יתאפשר כל יבוא או ייצוא של מוצרים. ארצות הברית השתמשה בהצלחה באמצעי הזה ב-1962 כדי להתמודד עם משבר הטילים בקובה. גם אז הדיפלומטיה לא הניבה כל תוצאות, וממשל קנדי חשש מהתקפה צבאית על בסיסי הטילים שברית המועצות הקימה בקובה, ולכן בחר להשתמש באמצעי חצי צבאי .
עד כאן דבריו. כפי שאפשר לראות שום דבר לא השתנה. הנימוקים נשארים זהים וככל הנראה אי אפשר למנוע מאיראן להגיע לאופציה גרעינית. מעניינת גם ההשוואה למשבר הטילים בקובה.
[1] איתן גלבוע, "ארצות הברית מול האתגר האיראני", מתוך: עוזי רבי (עורך), זמן איראן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ' 128-126.
מסע בזמן 
תגובה אחת על “התגובה הצבאית באיראן תמיד הייתה על השולחן”