ב-29 לינואר 2022 פורסם בוואלה מאמר בנוגע לפרשת האנייה ליברטי. לפי הכתבה, שורת תקלות משני הצדדים במלחמת ששת הימים הובילה לתקיפה ישראלית של האנייה האמריקנית, שבעקבותיה נהרגו 34 בני אדם. יתר על כן, נטען שלפי מסמכים שנחשפו לאחרונה האנייה האמריקנית לא הגיעה במקרה לחופי ישראל, והיא לא הייתה לבד.[1]
פרשה זאת מלווה אותנו כבר 55 שנים וכפי שאנחנו רואים היא עדיין אפופת מסתורין. ברצוני לחזור בפוסט זה 18 שנה אחורה ולהראות שמדי כמה שנים מתפרסמים מסמכים חדשים ששופכים אור על פרשה זו. אם זאת, נוכל לראות שלא תמיד מדובר בגילוי ממשי ואמצעי התקשורת מנפחים יותר מדי.
ב-13 בינואר 2004, לפני 18 שנה, כתב אמיר אורן בעיתון הארץ שלסוכנות המודיעין של הפנטגון (די-אי-איי) קיבלה במלחמת ששת הימים מידע פנימי כמוס ממקורות יודעי דבר בישראל, ביניהם בכירים במערכת הביטחון.[2] הוא התבסס על כרך מסמכי ממשל ג'ונסון, שסיווגם הסודי הוסר, ועוסקים במשבר 1967.[3] להלן חלק מדבריו העוסקים בפרשת האוניה ליברטי[4]:
במברק לדי-איי-אי ב-13 ביוני 1967, דיווח הנספח הצבאי בתל אביב כי תישאל את "המקור הראשון במעלה שלנו" בסוגיית תקיפתה של האנייה האמריקאית "ליברטי".[5] המקור הבכיר "אומר שאין כעת אפשרות לחזור למקור המשני. למעשה אין המקור המשני ספק מרצון של מידע, אלא אדם יודע-דבר שהשיחות אתו מגלות לעתים מידע מועיל. הצגת שאלות ישירות תעמיד אותו על המשמר ותייבש את המקור". שם הנספח האמריקאי אינו נזכר, וכמובן כך גם שמות המקורות הישראליים.
הנספחים הצבאיים מופעלים, בתפקידם המודיעיני, בידי הדי-איי-אי. הנספח בתל אביב התייחס במברקו לדיווח קודם ממשרדו, ב-10 ביוני, בדבר שיחה בין איש התעשייה האווירית (תע"א) לבין קצין בחיל האוויר האמריקאי.[6] איש תע"א סיפר לקצין האמריקאי כי בבוקר 8 ביוני הקשיב לערוצי הקשר בין טייסי צה"ל לבין יחידת הבקרה שלהם, ושמע כי אחד המטוסים הבחין באנייה וזיהה אותה כמניפה דגל אמריקאי.
המקור "הראשון במעלה", שהתבקש להגיב על מידע זה, אמר לנספח כי מההקשר למד שתשדורות אלה בוצעו ב-8 ביוני לפני השעה שש בבוקר. מידע נוסף הגיע לשגרירות משיחה עם "קצין צעיר בחיל הים הישראלי". הקצין טען כי שירת על סיפון אחת מסירות הטורפדו שתקפו את ה"ליברטי" וראה ממנה אנייה מותקפת ועשן עולה משתי דפנותיה. הסירה הצטרפה להתקפה, ולאחר ששיגרה טורפדו קיצרה טווח למטרה; אז הבחינו בדגל אמריקאי שהעשן הסתיר. הקצין אמר שמפקד כלי השיט שלו הגיב בהבעת חרטה ודאגה.
לדברי הנספח בתל אביב, שיחזר נציג חיל הים האמריקאי בנספחות "שרשרת אירועים סבירה אך לא ודאית": מטוסי חיל האוויר דיווחו כי האנייה אמריקאית, מפקדת חיל האוויר לא עדכנה את כל היחידות, מטוסים שחזרו מגיחה במצרים עם פצצות שלא הטילו שם תקפו את ה"ליברטי", סירות הטורפדו ראו את המטוסים תוקפים ולכן הניחו שהאנייה מצרית. לכן דהרו כלי השיט לפעולה בלי להמתין לזהות "את האנייה שלנו". תיאור זה – הממחיש את שיטת איסוף המודיעין האמריקאי בישראל – אמנם אינו מדויק, אך תומך בעקיפין בגרסה הישראלית: תקיפת "ליברטי" נבעה מסדרת תקלות ולא מהחלטה קרה וזדונית.
כפי שניתן לראות מהכתוב, המקור "הבכיר" התבסס על מקור משני שלא סיפק את המידע מרצון. המידע שהגיע מהמקור בתעשייה האווירית מצוטט ממברק שלא נמצא על ידי הגורמים שערכו את התעודות לספר. המקור השלישי היה קצין זוטר בחיל הים הישראלי שדיבר עם גורם כלשהו בשגרירות.
על סמך כל אלה כותב אמיר אורן שלמודיעין האמריקני היה "מקור ישראלי בכיר". כפי שאנחנו רואים אפילו חלק מהמידע שסיפק המקור "הראשון במעלה" מגיע אליו ממקור אחר. ממש גילויים מרעישים. בלי שום קשר, מאוד מעניין מי הוא המקור…
[1] ראו: https://tinyurl.com/3r8662nh.
[2] ראו: https://www.haaretz.co.il/misc/1.938345?=&ts=_1642147137840.
[3] את הפרסום ניתן למצוא ב: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1964-68v19.
[4] על תקרית ליברטי ראו: מיכאל אורן, שישה ימים של מלחמה: המלחמה ששינתה את פני המזרח התיכון, 2004, עמ' 325-315; תום שגב, 1967 – והארץ שינתה פניה, 2005, עמ' 407-406, 605-603.
[5] למסמך עצמו: https://history.state.gov/hisoricaldocuments/frus1964-68v19/d176.
[6] שם. לפי הכתוב: המסמך המדובר לא נמצא.
מסע בזמן 