בדצמבר 2019 פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מזכר ובו תרחישי איום קיומיים המאיימים על מדינת ישראל. אחד הפרקים המעניינים במזכר הוא זה שנכתב על ידי פנינה שרביט ברוך על האיום הנובע מהוויכוח הפנימי על זהותה של ישראל. ברצוני להביא בהקשר זה את הדברים שהובאו במסקנות שבסוף המזכר:
באופייה הדמוקרטי של ישראל ניכרים זה מכבר במדיניות הממשלה ובמגמות בדעת הקהל והגיעו לכדי צעדים קונקרטיים להחלשתם של מנגנוני הפיקוח והמשפט ולכדי פגיעה בחירויות ובשוויון האזרחי. הסלמת המגמה הקיימת — באמצעות ייזום מהלכים נוספים בממשלה ובכנסת — עלולה לפגוע באופן חמור באחד מיסודות קיומה של ישראל: היותה מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. מעבר לנזקם הישיר עלולים התהליכים האלה להיות בעלי השלכות עקיפות חמורות על ביטחונה. הם עלולים לשחוק עוגני ביטחון, לפגוע בלכידות החברה הישראלית ולהביא להחלשה הדרגתית בעוצמותיה הביטחוניות, הכלכליות והמדיניות של ישראל. בטווח הבינוני והארוך אף עלולים התהליכים האלה להגביר את הסבירות להתממשותם של תרחישי איום חיצוניים ולהחמיר את פוטנציאל ההיזק שלהם. האתגר הגלום בסיכול האיום על הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל נובע מכך שמדובר בתהליך הדרגתי ומתמשך, בעל חומרה מצטברת, אשר קיים קושי לאתר מבעוד מועד את הרגע שבו ייהפך לאיום קיומי ממשי.
עוד לא עברו שנתיים מאז פרסום המזכר ולפעמים ונראה שתרחיש זה הולך ומשתמש. ועוד הפעם עולה השאלה מה יהיה הלאה?
נחיה ונראה…
מסע בזמן 