ב-27 לדצמבר 2018 פורסמה כתבה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות תחת הכותרת "כל אנשי הנסיך". בכתבה התייחסו לאופיו של גנץ ולחבורת האנשים שמקיפה אותו. בין היתר התייחסו בכתבה לתפקודו כרמטכ"ל. להלן הדברים שנכתבו שם:
כרמטכ"ל הצליח גנץ להרגיע את המתחים הפנימיים בתוך המטה הכללי, שנוצרו בעקבות פרשת הרפז. אך כמנהל הארגון הוא נתפס כאפרורי. כזה שלא השאיר חותם, או הוביל מהפכות ושינויים. "בצבא כינו את גנץ בני־חותא, בגלל שהכל היה אצלו נינוח, איטי, נעדר להט", אומר מח"ט לשעבר ששירת תחת פיקודו.
הימשכות המערכה בצוק איתן, כמו גם חוסר המוכנות של צה"ל להתמודד עם איום המנהרות, נזקפים בין השאר לחובתו של גנץ. "כרמטכ"ל בצוק איתן הוא היה מאוד חלבי, מאוד הססן", אומר אחד משרי הקבינט.
"עמדתו בדיונים הייתה רפה, והוא לא הציג חלופות רציניות לדרג המדיני כדי להביא להכרעה. הוא דיבר במילים גבוהות ובלתי מובנות, והתפלסף במקום להגיד לשרים איך משיגים מקסימום הצלחות במינימום נפגעים. היה ניכר שהוא מנסה להתחמק מפעולה אגרסיבית. בעוד השר בנט התעקש דיון אחר דיון לצאת למבצע להשמדת המנהרות, הוא עשה הכל כדי להימנע מפעולה".
הביקורת הזו נשמעה גם מפי מבקר המדינה בדוח על צוק איתן. על פי הדוח, בישיבת קבינט לילית שהתקיימה בתחילת יולי 2014 אמר גנץ בנוגע למנהרות: "זה לא איום עם השפעה אסטרטגית אמיתית".
בנט, שהיה אז שר הכלכלה, ושרים נוספים דרשו ממנו להציג תוכנית מעשית למיגור המנהרות, אך גנץ דיבר בצורה עמומה על תוכניות שיוצגו תוך כדי המערכה. מבקר המדינה לא אהב את זה.
מסע בזמן 