סהרה המערבית היא חבל ארץ מדברי בצפון מערב אפריקה השוכן לחופי האוקיינוס האטלנטי, בגבולות מרוקו, מאוריטניה ואלג'יר. עד שנת 1975 היה האזור נתון לשליטת ספרד, אולם זו ויתרה עליו לאחר שחייליה הפכו מטרה לפיגועים של הפוליסריו, ובשמה הרשמי "החזית העממית לשחרור התעלה האדומה וואדי הזהב". מרוקו, שכבשה את שני חלקיה הצפוניים של סהרה המערבית בשנת 1976, סיפחה שטח זה בשנת 1979 והיא רואה בו חלק בלתי נפרד ממרוקו. ההנהגה המקומית, לעומת זאת, מאשימה את רבאט בכיבוש ונאבקת לפרוק את עולה מעליה.
ואכן, החזית הכריזה באותה שנה באופן חד-צדדי על עצמאותו של החבל. הישות החדשה זכתה להכרה מצד איחוד מדינות אפריקה, אבל ארגון האו"ם סירב לקבלה לשורותיו, כל עוד לא הוסדר מעמדה באופן מוסכם עם מרוקו. את מעוזה קבעה הפוליסריו באלג'יר, וכך הפכה אלג'יר מרצונה לצד פעיל בסכסוך. כמו כן, בעשור הראשון לקיומה קיבלה החזית תמיכה צבאית ופיננסית מלוב.
בעיית סהרה המערבית הפכה לפצע מדמם בגופה של מרוקו והעיבה על היחסים בין מדינות צפון אפריקה. בכל תקופת העימות מתו יותר מאלף אנשי ביטחון מרוקנים בהתקפות של לוחמי הפוליסריו. ב-1983 הקימה מרוקו חומת הפרדה באורך כאלפיים קילומטרים סביב שלושת הערים הגדולות בצפון סהרה המערבית שהיו יעד עיקרי לפיגועים. המלך חסן השני טיפח את מפעל ההתיישבות בשטחי החבל, ואזרחים מרוקנים הומרצו להתיישב בסהרה המערבית.
בשנת 1991 הכריזו הצדדים על הפסקת אש, ומתווכים החלו במאמצי פשרה, אולם התקשו להגיע לפתרון. במיוחד כשלו בניסיון לערוך משאל עם בין תושבי החבל שבו יחליטו על עתידם. מרוקו ביקשה לשתף במשאל את כל תושבי סהרה המערבית, אולם ראשי הפוליסריו תבעו להוציא מספר הבוחרים את המתנחלים המרוקנים.
המחפשים חיפשו ומצאו חלופות: ג'יימס בייקר, השליח המיוחד מטעם האו"ם, הציע להקים בחבל משאל עצמי תחת ריבונות מרוקו, אולם מנהיגי הפוליסריו סירבו. מרוקו, מצידה, דחתה הצעה של מזכ"ל האו"ם קופי אנאן להקים מדינה עצמאית לתושבי סהרה המערבית על שליש משטח החבל, למרות שהבטיחה לה את שני השלישים הנותרים. האו"ם לא אמר נואש, ובחסותו נפתחו בין הצדדים שיחות ישירות בניו-יורק. בינתיים, בהיעדר פתרון – צמחו גידולי פרא. "ארגון אלקעידה" בארצות המגרב האסלאמי" שלחפם נגד ממשלת אלג'יר וממשלת מרוקו, הפך את שטחי המדבר הנרחבים בסיס לפעילותו.
אחרי 30 שנות הפסקת אש, העימות בין מרוקו לסהרה המערבית מתחדש. לפי המדווח בוואלה, חזית פוליסריו, הרוצה עצמאות לטריטוריה השנויה במחלוקת, הודיעה על חידוש המלחמה אחרי שצבא מרוקו השתלט על כביש מרכזי. המלך מזהיר: "נגיב ביד קשה". משאל עם על עתיד השטח, ש-75% ממנו נמצא תחת "כיבוש מרוקני", נדחה בשל מחלוקת על זהות הבוחרים והשאלה שתישאל.
והנה על רקע כל מודיעים לנו שמרוקו מוכנה לכונן יחסי נורמליזציה עם ישראל. מתברר, שבתמורה לכך הודיעה ארצות הברית שהיא שתכיר בריבונותה של מרוקו על האזור. עוד אחת מ"מתנותיו" של ממשל הנשיא טראמפ לממשל הנכנס.
ב-2010 כמעט והתלקח האזור ראה: העימות באל-עיון ב-2010.
לאחר הסיפוח ב-1979 נכתבה סקירה של משרד החוץ ראה: סקירה של המרכז למחקר ותכנון מדיני במשרד החוץ
מסע בזמן 