כוחות משטרת מרוקו שנכנסו במטרה לפנות בכוח את יושביו לא חזו את הסיוט שמחכה להם בתוכו. מאות מפגינים קידמו את פניהם בסכינים ובקבוקי תבערה והתנגדו לפינוי. השוטרים שהיו בלתי חמושים נקלעו לשדה קטל והתקשו להשיב מלחמה. המהומות התרחבו לרחבי העיר, ושם העלו הפורעים באש מכוניות, בנקים וחנויות.
רק בתום יממה של התנגשויות הושלמה משימתם של הכוחות בהצלחה. המחנה פורק ואוכלוסיית העניים שהתנחלה בו פונתה, אבל המחיר ששילמו לובשי המדים היה מר. עשרה מאנשיהם נפלו חלל בקרב עם המפגינים הזועמים, רובם מכוויות שחרכו בגופם בבקבוקי התבערה. אחד הקרבנות נרצח לאחר שמעד מהניידת, נפל בידי ההמון וגרונו שוסף.
העימות התחולל בנובמבר 2010 באל-עיון, הגדולה בעריה של סהרה המערבית. כוח המשטרה נשלח לפרק את המחנה כחודש לאחר שאזרחים מבני החבל קבעו בו את משכנם במחאה על תנאי חייהם הקשים ועל יחס מקפח מצד הרשויות. לצדם התנחלו במחנה גם פעילי חזית הפוליסריו, תנועת המחאה של בני סהרה המערבית, הלוחמת למען עצמאות עבור תושבי החבל. לטענת המשטרה השתלטו חמושי התנועה על יושבי המחנה, בהם זקנים, נשים וילדים, ומנעו מהם להתפנות למרות שרצו בכך, בעוד הממשלה מתאמצת להשיג פשרה יחד עם ראשי השבטים באל-עיון.
התנגשויות אלה התקיימו בדיוק בזמן שבו התכוננו נציגים משני הצדדים לסבב שיחות בני-יורק. במרוקו, כמובן, חיפשו אשמים ומצאו אותם בתקשורת הזרה והעוינת. ממשל רבאט נזפה בעיתונות הספרדית על כך שדיווחה בטעות על מאות הרוגים.
"הם פרסמו תצלומים של פצועי תאונת דרכים בקזבלנקה והציגו אותם כנפגעי המהומות, וכך עשו גם בילדים פלסטינים מעזה, שאושפזו בבתי החולים במרוקו", זעם שר הפנים אל-טייב אל-שרקאווי.
עמיתו לשולחן הממשלה, שר ההסברה חאלד אל-נאסרי, רצה לבטא עמדה לאומית נחושה – ואמר דבר והיפוכו. "מרוקו לא תוותר כמלוא הנימה על שעל מאדמות המדבר האלה", הכריז השר, ובאותה נשימה הוסף: "דבר זה אינו סותר במאום את המאמץ שהיא משקיעה בכדי לפתור את הסכסוך".
מקור: ג'קי חוגי, אלף לילה.קום, תל-אביב 2011, עמ' 273-270.
מסע בזמן 
תגובה אחת על “העימות באל-עיון ב-2010”