לפעמים אני נהנה לקרוא מאמר ישן ולמצוא בו אזכור מסוים שנראה תמיד רלוונטי.
ברצוני להתייחס לסוגיית דרכי הסיום של שלטון רודני במדינה כלשהי. ב-2011, על רקע אירועי האביב הערבי כתב יואב קרני מאמר בשם "מצרים בדרך בורמה". אחד האזכורים במאמר תפס לי את העין.
מדובר בסיפורו של יאקובו גואון, שליט ניגריה, האיש שהציל אותה מהתפרקות במלחמת האזרחים של שנות ה-60, לפי הכתוב, הוא סולק בהפיכה צבאית בהיותו בחו“ל. לאור המאורעות הוא כינס מסיבת עיתונאים קצרצרה, ציטט את ויליאם שייקספיר, ”כל העולם במה“, הודיע שהוא יורד — וירד. בפעם הבאה הוא נראה כסטודנט מן המניין באוניברסיטה בריטית, נושא מגש בתור בקפטריה.
כמובן שכל אחד יכול להבין זאת כרצונו.
מסע בזמן 