לפי אמנון הררי, במאמר שכתב בעיתון הארץ באינטרנט ב-22 ביולי 2020, ההבנה שלא יהיה ראש הממשלה היא אולי הדבר הכי טוב שקרה לגנץ. להלן דבריו:
בני גנץ כנראה כבר לא יהיה ראש הממשלה. נדמה שגם הוא יודע את זה. ייתכן שהוא כבר ידע את זה כשחתם על ההסכם הקואליציוני. נאיבי ככל שיהיה, היה זה בלתי סביר עבורו להניח שנתניהו לא מלכד את ההסכם הקואליציוני בצורה כזו או אחרת. על כן גנץ כנראה לא התרגש כשח"כים חרדים צעקו לעברו היום ש"ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה", אחרי שמפלגתו תמכה בהצעת חוק שאוסרת על פסיכולוגים לערוך טיפולי המרה. הוא מראש כבר ויתר על זה, כנראה. למעשה, ייתכן שדווקא ההתנהלות שלו מהרגע שהבין שזה לא יקרה – היא הסיכוי הקלוש שלו בכל זאת להיות ראש הממשלה.
כניסתו של גנץ לממשלה ריסקה את תדמיתו הציבורית, ומאז היא הידרדרה עוד יותר. הפיתוי של נתניהו ללכת לבחירות גבר ככל שמצבו של גנץ הורע, ובכחול לבן הבינו שאין זה משנה כמה ינסו לשמור על שלמות הקואליציה – סופה להתרסק לפני שיגיע תורם לאחוז בהגה. ואם כך, אולי לפחות מוטב להם לנסות להציל את כבודם בבייס. כך היה היום בהצבעה בכנסת. מדובר בהצעת חוק רכה למדי, שאוסרת רק על פסיכולוגים לבצע טיפולים איומים כאלה, ולא על רבנים – אלה שעורכים את הטיפולים הללו בדרך כלל. קשה עדיין לראות איך הצעת החוק הזו של חברי האופוזיציה, שעברה רק בקריאה טרומית, אכן תהפוך לחוק. אבל היא הייתה הזדמנות לכחול לבן לקרוץ למצביעיה המקוריים, בתקווה שלפחות חלקם יחזרו אליה, לפחות בסקרים. אם זה יקרה, ובמספרים גדולים מספיק, זה עוד עשוי להיות מה שימנע מנתניהו לרוץ לבחירות, בזמן שהקורונה עדיין משתוללת, האבטלה גואה, ואולי חשוב יותר (עבורו) – החרדים זועמים עליו.
חיים לוינסון מדווח הערב שהחיכוכים עם גנץ (ובעיקר עם שר המשפטים שלו ניסנקורן) דווקא הביאו את נתניהו למסקנה ההפוכה: פניו של ראש הממשלה, כך נראה, להכשלת תקציב 2020 ולבחירות כבר בנובמבר. אם זו אכן תהיה תוצאת החיכוך, עוד יותר ברור מדוע כחול לבן צריכה להבליט את ערכה בממשלה ובכנסת – היא צריכה למצוא דרך להזכיר לבוחרים למה לעזאזל ללכת איתה.
כך או כך, נראה שדווקא ההשלמה של גנץ עם העובדה שלא יהיה ראש ממשלה, וההתנהלות שלו בהתאם, עשויה להיות הגורם שיקרב אותו לבלפור. או, לכל הפחות, להחיות אותו פוליטית.
ישראל פריי לעומת זאת, חוזה שבעוד יום יומיים ישקע האבק, ומשבר טיפולי ההמרה יישאר כזיכרון עמום. סביר להניח שהצעת החוק של הורוביץ, שאושרה היום בטרומית, לא תצלח את הקריאות הבאות. יש סבירות גבוהה שהצדדים יישרו הדורים ויסכמו על עבודה קואליציונית הדוקה יותר. כמובן שיתכן גם אחרת. מי יודע, אולי הפעם נתגלגל למשבר פוליטי חסר תקדים. אולי. קשיים פוליטיים הם תכופים, לעיתים בודדות האיום הגלום בהם מתממש.
לפי דבריו, כל זה לא מפריע לכתבים ופרשנים להעניק כותרות דרמטיות על פירוק הממשלה, כאילו הבחירות דופקות בפתח והעולם בדרך להיחרב בגלל חוק שעבר בהצבעה טרומית. לפעמים עושה רושם שעולם הריאליטי השתלט על הדיווח הפוליטי וכבר לא ניתן להסתפק בדיווח סתמי. סף הריגוש מטפס, כל מהלך פוליטי אקראי מוצג כברית דמים או לחילופין גט כריתות, כל משברון הופך ל'בחירות בפתח'. כשהכל מלווה דרמה ופאתוס, חסר רק שלב הדחה עם שליחת אסמאסים או כיבוי לפיד.
הוא ממשיך ואומר שבפועל, עבודת הכנסת היא אפרורית, סיזיפית ולעיתים נדירות סנסציונית. הרבה מהמשברים הם, במקרה המעניין, טקטיים. צריך קצת יותר מטיפולי המרה בשביל לשנות את זה.
כפי שאני אוהב לומר. נחיה ונראה…
מסע בזמן 