ב-17 ליולי 2020 כתב רותם שטרקמן מאמר בעיתון דה-מרקר מאמר בוא הוא טען שהקורונה היא אולי הכישלון הכי גדול של נתניהו אבל בטוח שאינו כישלונו הראשון לפי דבריו, אם נתניהו ייצא בשלום מהמשבר הנוכחי, הוא ייכשל שוב – כי הוא שטחי, מזלזל בתהליכים ובפקידים, ומקיף את עצמו באנשים חלשים. בכדי להדגים את שטחיותו של נתניהו הוא הביא את הסיפור הבא:
קבוצת מנהלים שישבה למפגש סגור אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה שנים, קיבלה ממנו הרצאה של כמה דקות על ספר חדש של הוגה דעות נודע – שצריך ליישם את העקרונות שלו בישראל. נתניהו היה נראה מאוהב. כשמישהו מהם ביקש לעיין בספר, נתניהו שלח את אחד מאנשיו להביאו מהחדר השני שצמוד ללשכה, שבו הוא נח לפעמים כשעיניו נעצמות. העוזר חזר עם הספר, הגיש אותו לאדם שביקש וזה דיפדף בו. לפי התאריך בברכה של החבר שהעניק לו את הספר, התברר שנתניהו קיבל אותו רק כמה ימים קודם לכן כמתנה, ואכן הסימנייה היתה בעמוד השלישי או הרביעי. כל מה שנתניהו ציטט מהספר היה כתוב על הכריכה וכן בברכה שהחבר כתב בעמוד הראשון.
לדעתי, תיאור זה אינו מאפיין את בנימין נתניהו בלבד. בעידן שלנו בו כולם רוצים לקבל סיפוק מידי ולרוץ לספר לחברה רובנו מצטטים דברים שמצאנו באינטרנט ומתארים את זה כאילו עשינו ממחקר מעמיק. וזה עוד במקרה הטוב. לפעמים אנחנו אפילו לא מתיימרים ואומרים שמצאנו את המידע באינטרנט. הבעיה היא שברוב המקרים אנחנו לא בודקים אם המידע בו אנחנו משתמשים.
ניקח לדוגמה את הסיפור שהביא שטרקמן. מאיפה אנחנו יודעים שהוא נכון? וחוץ מזה אני לא מכיר הרבה פוליטיקאים מעמיקים במיוחד (כמובן שמדובר בהכללה. אבל זה כבר סיפור אחר).
מה לעשות. אלה אנחנו ואלה המנהיגים שלנו…
מסע בזמן 