סבר פלוצקר על תכנית המענקים של בנימין נתניהו

ב-15 ביולי 2020 פורסם בעיתון הארץ, שלאחר תקופה ארוכה שכללה כמה הפגנות סוערות יותר ופחות, מחאות של בעלי עסקים רבים ואין-ספור פוסטים זועמים ברשתות החברתיות, הציגו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ תוכנית כלכלית נוספת, רחבת היקף ועתירת מזומנים.

התוכנית החדשה, שמטרתה לפי נתניהו וכץ היא להניע את גלגלי הכלכלה המקומית, כוללת חלוקה של 750 שקלים לכל אדם בישראל מגיל 18 ומעלה, ללא קשר למצבו התעסוקתי, כמו גם אלפי שקלים למשפחות עם ילדים (שוב, ללא קשר למצבן הכלכלי). סך הכל – 6 מיליארד שקלים בערך.

התוכנית זכתה ללא מעט ביקורת – בלשון המעטה – בעיקר בגלל התחושה שהיא לא ממש מהווה פתרון לאלה שבאמת זקוקים לאחד.

להלן, לדוגמה, דבריו של פלוצקר כפי שפורסמו בדף הפייסבוק של ידיעות אחרונות:

אל תלמדו אותי כלכלה, אמר נתניהו בכעס. לא, אדוני ראש הממשלה, אתה כבר לא יודע או לא רוצה לדעת.

שאלת היסוד של מדיניות תקציבית אינה מאיפה הכסף: הממשלה מדפיסה ותמשיך להדפיס כסף, לוקחת ותמשיך לקחת אשראי. השאלה היא למי הכסף. לשפוך אותו בלי להבחין בין מי שממשיכים ליהנות מאותה רמת הכנסה כמו לפני המגפה לבין מי שהכנסותיהם קטנו והם בקטסטרופה כלכלית – זו אינה כלכלה נכונה. זו כלכלת בחירות פופוליסטית מובהקת.

סיוע מוגדל נדרש ומיד, אבל פיזור של 6 מיליארדי שקלים בלי שום קריטריון חברתי־כלכלי־סוציאלי מנחה זהו צעד מוטעה.

והנה ההסבר, הידוע לכל סטודנט שסיים את לימודי כלכלה: המשפחות במצוקה יוציאו על קניות מיידיות כל שקל נוסף שיפול לכיסן כמתנה מהממשלה – ולעומתן משפחות שלא במצוקה יחסכו את כל המתנה הממשלתית הזו ולא יגדילו במאומה את הצריכה.

לו חולק אותו סכום לפי מבחני מצוקה, לו הגיע ברובו ועדיף כולו לנפגעי קורונה, הוא היה מוצא את דרכו לשווקים. בשיטת ביבי־כץ הוא ימצא את דרכו לחשבונות החיסכון בבנקים.

מעניינים בהקשר זה דברים שכתב פלוצקר ב-12 באפריל 1999 בידיעות אחרונות, בשלהי הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו. להלן דבריו:

זהו אפוא הפטנט של כלכלת בחירות דגם מיתון 1999: לתת מתנות אבל לא לכולם, ולא באמצעות חוקים בכנסת. לתת בצורה כזו שהנהנים הישירים יידעו בדיוק למי צריך להודות, ועל מה. בתורת השיווק קוראים לזה מיקוד: הממשלה ממקדת את מאמצי השיווק של עצמה בקבוצות בוחרים מוגדרות היטב. היא לא שולחת את לחמה על פני המים, לא מפנה תקציבים לפרויקטים לאומיים או לתוכניות פיתוח. היא עושה משהו הרבה יותר פשוט: מנסה לקנות קולות בקמעונאות.

ומפני שהבחירות הקרובות לראשות הממשלה יוכרעו כנראה על חודם של כמה רבבות קולות, כלכלת הבחירות הקמעונאית עשויה בהחלט להצליח.

או לא. לעתים קרובות, אזרח המריח שממשלתו רוצה לקנות את תמיכתו בכסף, לוקח את הכסף – אך מצביע לפי מצפונו.

————

עד כאן קטעים מדבריו של פלוצקר אז והיום. כפי שאנחנו רואים, על רקע המשבר הכלכלי העמוק בו שרוי המשק הישראלי נוקט נתניהו באותה דרך בה נקט בעבר, אך בהיקף הרבה יותר גדול. הפעם הוא לא ממקד את תמיכתו בחלקים ספציפיים מהאוכלוסייה, אלא מחלק כספים לכולם. גם הפעם הוא יוזם זאת כנגד עמדת הפקידים באוצר וללא חקיקה בכנסת (בינתיים). רק שהפעם הוא נוקט בשיטת שלח את לחמך. כולם יקבלו ומי שירצה יצביע למפלגת השלטון. כנראה שהפעם המטרה היא להרגיע את כלל האוכלוסייה, כי בחירות לא נראות באופק. או אולי כן?

נחיה ונראה…