חוסר הרלוונטיות של שרי מפלגת העבודה

שר העבודה והרווחה, איציק שמולי, גייס השבוע את מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר למסיבת עיתונאים סמי־ מחתרתית. על הפרק עמד מצב האבטלה המחמיר. השניים הזהירו שאם החל"ת לעובדים לא יוארך עד סוף אוגוסט, יישארו 470 אלף מובטלים ללא מקור פרנסה. עלות הפתרון שהציע שמולי נאמדת ב־3.8 מיליארד שקל, ועם כל הכבוד, באוצר לא ממש מוכנים לפתוח את הקופה, מה גם שאף אחד לא עדכן אותם מראש – לא על הנתונים ולא על האירוע.

למנכ"ל הביטוח הלאומי אין ברירה – הוא חייב לשתף פעולה עם שמולי. אבל לשר האוצר ישראל כ"ץ יש בהחלט ברירה, והוא אינו סופר את שמולי, שבכל הקדנציות האחרונות נחשב לחבר כנסת מצטיין שפעל ללא לאות למען הקשישים. גם כשר הוא מנסה לקדם ענייני רווחה כמו האפשרות לקבל כפל קצבאות, אבל כאמור, מקבל כתף קרה מכולם. המראיינים בתוכניות הטלוויזיה, בהם גם אופירה וברקוביץ', לא נותנים הנחות ועושים ממנו קציצות.

שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ זוכה לאותו יחס. כמעט כל הודעה המתפרסמת על ידי שמולי או על ידי פרץ זוכה לסנטימנט שלילי מצד שר האוצר. כשפרץ הודיע בתחילת השבוע על כוונתו להעלות את היטל הייבוא על מלט מטורקיה ויוון, כ"ץ פסל מיד את הרעיון וטען שהוא בעד פתיחת המשק לתחרות. כששר הכלכלה ניסה לקדם תשלום דמי אבטלה לעצמאים, בלם שר האוצר את היוזמה והעדיף לתת לפקידיו לגבש את ההצעה במסגרת חוק ההסדרים. כך גם יהיה בכל הצעת החלטה אחרת.

כאמור, ללא מכשיר ההנשמה של שר האוצר, שרי מפלגת העבודה אינם יכולים לנשום. אבל מה לעשות שכ"ץ מתייחס אליהם במקרה הטוב כאל שטיח ובמקרה הגרוע כאל פילגש. אף על פי שפרץ ושמולי פועלים במסגרת "קבוצת כחול לבן", הם זוכים להתעלמות מצד מפלגתו של בני גנץ, השקועה בצרות פוליטיות משלה. התחושה היא שהם פועלים בשטח אש ושהם נזרקו לכלבים. על אף זאת, השניים עושים מאמצים ראויים לשבח להישאר רלוונטיים כדי להצדיק את הצטרפותם לקואליציית נתניהו.

השבוע אפילו זכו למכתב תמיכה מפתיע מנשיא ארגון העצמאים (להב) רועי כהן, התומך בעמדתם לתקציב דו־ שנתי (בתקווה שזה מה שימנע בחירות מוקדמות).

פרץ ושמולי נקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית: הכעס הפוליטי על שרי העבודה מצד בוחריהם זהה בעוצמתו רק לתסכול מעריקתה של השרה אורלי לוי־אבקסיס. אפילו בתוך מפלגת העבודה כועסים עליהם, אז למה שמישהו בליכוד, בוודאי שר האוצר, יתייחס אליהם בכבוד העולה על זה של סמרטוט רצפה? לכן כל הגורמים במשק הסמוכים על שולחנם של שר הכלכלה והתעשייה או שר העבודה והרווחה, חייבים להצמיד להתחייבויותיהם ולהבטחותיהם את הכוכבית הבאה: כפוף לאישור שר האוצר.

התוצאה של כל אלה ניכרת בסקרים, שמדברים בעד עצמם. אילו הבחירות היו נערכות כעת, מפלגת העבודה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, ואחוז התמיכה בה בסקרים אפילו נמוך יותר ממפלגת עוצמה יהודית. כואב הלב.

מקור: יהודה שרוני, מעריב, https://www.maariv.co.il/journalists/Article-773739.