לפי אסתר ובמן, אוסאמה בן לאדן היה נציג מובהק של מה שמכונה על ידי מומחים מערביים "טרור חדש", שצמח לאחר שוך המלחמה הקרה. מדובר בטרור לא ממוקד, אמורפי, ללא גבולות, של קבוצות מלאומים שונים, החודרים ויוצאים ממדינה אחת לשנייה. הטרוריסט החדש שילב מקורות פיננסיים עצומים אם אידאולוגיה קיצונית, תכופות דתית. הטרור הזה פגע בלא אבחנה במטרות המוניות וניסה גם להשיג נשק להשמדה המונית. הוא הפעיל רשתות פיננסיות מתוחכמות כמו חברות קש וארגוני צדקה תוך שימוש מושכל בתקשורת ובטכנולוגיה המודרנית. הגלובליזציה והמהפכה בטכנולוגית התקשורת העצימו את הפוטנציאל היצירתי וההרסני של הטרוריסטים כפרטים וכקבוצות.[1]
לטענתה, ארגונו של בן לאדן הולם את התיאור הזה למופת. הוא היה כולו פרי יצירתו, והכיל תאים אוטונומיים, ממודרים, ללא היררכיה מבנית מוגדרת ביותר מחמישים מדינות. הוא, ככל הנראה, זה שקבע את היעדים העולמיים של תאי הטרור האלה. האסלאמיסטים שהצטרפו לבן לאדן לא הונעו על ידי פולחן אישיות אלא על ידי פולחן אישיות אלא על ידי השקפת עולם, לפיה תפשו את עצמם כשליחים של צו עליון וכחלוצי המאבק לשחרור אדמות מוסלמיות. הם לא היו כבולים על ידי אילוצים פוליטיים כלשהם, ובניגוד לארגוני טרור שהיו מעורבים במאבק לשחרור לאומי לא היה להם כל עניין במשא ומתן למימוש הישגים פוליטיים.[2]
בן לאדן גם השתמש באנשים שלא נמנו עם ארגונו. כך, למשל, היו בן חברי התא שנתפסו בארצות הברית בדצמבר 2000 ערב חגיגות המילניום והואשמו בתכנון פעולות טרור, חברי GIA. הוא גם גייס מומחים לזיוף דרכונים, להשגת נשק ולהרכבת פצצות, שגבו מחיר על פעילותם. הונו האישי היה חיוני להמשך פעילות הטרור שלו. תורמים מוסלמים אמידים האוהדים את האסלאמיסטים תרמו להם מדי שנה מיליוני דולרים באמצעות מערכת פיננסית ענפה. קבוצות אסלאמיסטיות המעורבות בפעולות טרור הצליחו להסוות את פעילותן ואת מקורות הכנסתן בשימוש בארגוני צדקה.[3]
חקירתם של חברי תאי הטרור, שנתפסו במערב ובמצרים, חשפה את קשריו של בן לאדן עם ארגוני רווחה אסלאמיים כדוגמת הליגה האסלאמית העולמית, שיש לה סניפים ברחבי העולם כולו וממומנת בעיקר על ידי הסעודים; ארגון הרווחה האסלאמי הבינלאומי, שמרכזו בפיליפינים ושלמשפחת בן לאדן חלק נכבד בפעילותו; ועם מרכזי תרבות אסלאמיים ברחבי העולם כדוגמת המרכז במילנו וארגון אל-כִּפַאח בברוקלין.[4]
שנים לפני כתיבת מאמר זה, קבעה העיתונאית האמריקנית ג'ודית מילר כי "אין קומינטרן אסלאמי, או ח'ומיינטרן, לא מזימה מקיפת ידיים בהנהגת איראן או סודאן, לא אינטרנציונל אסלאמי המוציא פקודות, הנחיות וכספים לאסלאמיסטים". לפי ובמן, נראה כי מתוך חקירות נאשמים בפיגועים שונים בארצות הברית, כמו גם מחקירותיהם של נאשמים במצרים ובתימן, עולה תמונה שונה במקצת, וארגונו של בן לאדן מתקרב למה שניתן לכנות "אינטרנציונל אסלאמי" לפחות על פי היקף פעילותו ומעורבותו לא רק בפיגועים אלא גם בפעילותם של ארגונים אסלאמיסטיים בכל רחבי העולם. ארגון אל-קאעדה למד את טקטיקת המתאבדים של חזבאללה מראשית שנות השמונים, ועל פי עדויות חבריו שנתפסו, היה איש חזבאללה עִמַּאד מוּע'נִיַה, החשוד במעורבות בפיגועים נגד ארצות הברית בלבנון בשנות השמונים ונגד מטרות יהודיות בארגנטינה ב-1992 וב-1994, קשור לבן לאדן ופעל עם עוזריו.[5]
אל-קעאדה העניק סיוע לארגוני טרור אחרים המקיימים קשרים עמו, וגרם לרדיקליזציה של התנועות האסלאמיות הפועלות בצ'צ'ניה, בבוסניה, בסומליה, בקשמיר, באוזבקיסטן ובתימן. בשנת 2000 נתקבלה, ככל הנראה, בכינוס פעילים של אנשי בן לאדן החלטה אסטרטגית להפנות חלק מן הפעילות נגד יעדים ישראליים בישראל ומחוצה לה. רשתות הטרור שנתפסו בירדן בדצמבר 1999 ומספר חודשים אחר כך איששו הנחה זו. אחד המאפיינים הבולטים ברשת הטרור שנתפסה בירדן היה חלקם המרכזי של פלסטינים, ותיקי המלחמה באפגניסטן, שהיו אחראים לסיוע הלוגיסטי ולמן ההיתר ההלכתי לביצוע הפיגועים.[6]
רשתו של בן-לאדן גם הצליחה לגייס צעירים מוסלמים, החיים במערב ושחלק נולדו בו או התאזרחו בו. עלי מוחמד, למשל, אחד הנאשמים המרכזיים בתכנון הפיגועים בקניה ובטנזניה באוגוסט 1998, הוא אזרח אמריקני ממוצע מצרי, שאף שרת בצבא האמריקני. בריטניה משמשת זה שנים חממה לפעילות ארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים, כמו חזב אל-תחריר, אל-מהאג'רון, טלאאיע אל-פתח אל-אסלאמי, אל-מרצד אל-אעלאמי אל-אסלאמי, אנצאר אל-שריעה ועוד, חלקם מצריים, אלג'יראיים, ואחרים, העוסקים בהטפה דתית, בגיוס כספים ובגיוס מתנדבים לאל-קאעדה, לחמאס ולארגונים אסלאמיסטיים אחרים.[7]
[1] אסתר ובמן, "קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי", בתוך:אסתר ובמן (עורכת), אסלאם ומערב בין עימות והשלמה, תל-אביב, 2002 (להלן אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי), עמ' 37.
[2] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי, עמ' 37.
[3] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי, עמ' 37.
[4] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי, עמ' 38-37.
[5] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקאלי, עמ' 38.
[6] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקלי, עמ' 38.
[7] אסתר ובמן, קיטוב והקצנה באסלאם הרדיקלי, עמ' 38.
מסע בזמן 