בפוסט הקודם התייחסתי למאמרו של אריה כספי להלן חלק נוסף ממאמר זה:
לפי אריה כספי, המפלגה ההיסטורית נוסח המאה ה-19 כלתה מהעולם. אין מקום למפלגות בעלות תפיסת עולם מגובשת ותכנית על שמכסה את כל תחומי החיים. הבנו כבר שאין נוסחת על מדעית שמסוגלת לפתור את כל בעיותינו. אנשים שמסכימים ביניהם על הפרדת דת ומדינה חלוקים על מבנה ההסדר עם הפלשתינאים, ואלו שמסכימים על ההסדר עם הפלשתינאים חלוקים על הדרך להתמודד עם האבטלה. השותף של אתמול הוא המתנגד של מחר. חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה האיץ את התפוררות הליכוד ומפלגת העבודה, אבל הוא לא היה הסיבה להתפוררותן.
מאחורי כסות אידאולוגית דקה מאוד מסתתרות היום קבוצות אינטרסים. המשותף בין חבריה של כל קבוצת אינטרס כזו קטן משנה לשנה. עוצמת הסכסוך הישראלי ערבי הבטיחה את הכסות הכאילו אידאולוגית לחילוקי הדעות בין המפלגות. אבל חילוקי הדעות המשמעותיים היחידים בחברה היהודית הם רק העניין הדתי. וגם בתחום הזה חילוקי הדעות יהיו קיימים כל עוד יהיו עסקנים דתיים שינסו להרוויח תמיכה פוליטית מכפיית אורך החיים הדתי על החברה החילונית. העסקנים הדתיים הם אחרוני המיסיונרים בחברה הישראלית. התפוררות התפיסה המיסיונרית תפורר גם את המפלגות הדתיות.
מסע בזמן 