ב-1 לנובמבר 1992 שלח ז'ק נריה[1] מכתב לראש הממשלה יצחק רבין[2] ובו טען שלאחרונה חלה החמרה ניכרת במצב הפנימי ברוסיה כתוצאה מכישלון מדיניות הרפורמות הכלכליות, אינפלציה דוהרת המלווה בהתערערות מעמדו של בוריס ילצין. כתוצאה מכך ניכרים מאמצים מצדו לייצב המצב באמצעות חזרה לדפוסי מדיניות קשוחים שביטויים העיקרי הינו:
- בהשהיית הוצאת הכוחות הסובייטים מהרפובליקות הבלטיות.
- בהגברת מכירת הנשק למזרח התיכון.
- בעצירת המשא ומתן האסטרטגי עם ארצות הברית על צמצום הנשק האסטרטגי.
- בהכנות להתמודדות גלויה עם יושב ראש קונגרס העם רוסלאן חזבאללטוב[3].
לטענתו, הכיוון העיקרי אליו חותרים מתנגדי ילצין – הדחתו או צמצום משמעותי בסמכויותיו הנשיאותיות. המפלט שלו – החלפת ממשלה והכנסת אנשי ממשלה בה או פניה אל העם לתיקון החוקה, מהלך שיאפשר לו, אם יצליח, לנטרל את כוחו של רוסלאן חזבאללטוב.
בכל מקרה, הוא אומר, נראה כי משטרו של ילצין – אם ישרוד לאחר 1 בדצמבר, מועד התמודדות עם חזבאללטוב בקונגרס העם – יאלץ לאמץ דפוסים קשוחים יותר במישור הפנימי והחיצוני כאחד.
מעניינת במיוחד הערכתו שמופיעה בסוף המכתב. להערכתו האפשרות הסבירה היא מציאת פשרה שתעניק לילצין שרידות עד למבחן הבא. לאור זאת, נראה כי בכל מקרה צפויה הקצנה נוספת במדיניות החוץ הסובייטי, מאין חזרה לדפוסי המשטר הקומוניסטי הקודם, נכונות גדולה מבעבר לעימות עם המערב והגנה פעילה יותר האוכלוסיות הרוסיות ברפובליקות השונות. משמעות הדבר – ניתוב המדיניות החוץ לאורך זמן ובאורך ברור למסלול התנגשות עם ארצות הברית והמערב.
ואכן בוריס ילצין רץ לכהונה שנייה בבחירות של 1996, וניצח כנגד כל הסיכויים, אחרי סיבוב שני, את המועמד הקומוניסטי גנאדי זיוגאנוב תוך כדי שהוא מפגין רוח צעירה שסחפה את ההמונים. אולם שמועות על שחיתות והדרדרות גדולה עוד יותר במצבו הבריאותי גרמו לרבים לתהות האם ביכולתו לשלוט. לבסוף ב-31 בדצמבר 1999, אף על פי שהתפטרותו הייתה צפויה, ילצין הפתיע את צופי הטלוויזיה הרוסית והודיע בתום נאום ראש השנה האזרחית שהוא מתפטר מכהונתו. ראש ממשלתו ולדימיר פוטין החליף אותו כנשיא בפועל.
במהלך כהונתו כנשיא עשה פוטין כל שביכולתו לחזק את מעמדה הבינלאומי והצבאי של הפדרציה הרוסית, תוך קריאת תיגר על ההגמוניה של ארצות הברית ככוח עולמי, עימותים עם מדינות המערב על נושאים שונים, ניהול מדיניות עצמאית בנושאים הקשורים במדינות אפריקה, המזרח התיכון ואיראן, והתערבות בוטה וגסה בענייניהן הפנימיים של המדינות הסמוכות כאוקראינה ובלארוס.
כפי שאנחנו רואים הערכתו של ז'ק נריה הייתה די מדויקת. ילצין שרד עד להתמודדות ב-1996 ואף ניצח בה בהצלחה רבה. הוא המשיך לכהן עד 1999 עת החליף אותו ולדמיר פוטין. בשלטון. גם הערכתו בנוגע להקצנה במדיניות הרוסית נכונה וכיום רוסיה מאתגרת את המערב ומגינה בצורה פעילה על האוכלוסיות הרוסיות ברפובליקות לשעבר של ברית המועצות.
[1] ז'ק נריה שירת בתפקיד בכיר באגף המודיעין במטכ"ל והיה נספח צה"ל בצרפת, בבלגיה ובלוקסמבורג. עם שחרורו מצה"ל נתמנה ליועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק רבין.
[2] מקור המסמך בתיק א-7766/6 בארכיון המדינה.
[3] כך כתוב השם במסמך המקורי.
מסע בזמן 