ב-24 בפברואר 2006 כתב משה (בוגי) יעלון מאמר בעיתון מעריב ובו הו תאר את הכשלים בקבלת ההחלטות על ההתנתקות, שהפכו, לטענתו, את הרצועה לחמאסטאן וחיזבאללהסטאן. לדבריו, "יועצים הובילו את המהלך וניהלו אותו, ועשו זאת בחובבנות וברשלנות".
בסוף המאמר הוא כתב ששאיפתנו לתקווה לשלום היא טבעית ובריאה. אך כאשר אנו מפיחים תקווה המתחוורת כתקוות שווא, יש לכך מחיר כבד, כפי שכבר שילמנו בעשור האחרון. הוא האמין שניתן להגיע לביטחון ושלום, אך כדי להגיע אליו צריך להיצמד לדברים אשר כתב משה בילינסון בעיתון "דבר" ב-23 ביוני 1936, עם פרוץ המאורעות. תחת הכותרת "עד מתי?" התייחס בילינסון לשאלה שריחפה אז ומרחפת עד היום בחלל האוויר: עד מתי נצטרך להתגונן ולהילחם?
וכך כתב משה בילינסון: "עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר במחנה האויב, בכל מחנות האויבים באשר הם שם, יידע: אין אמצעי לשבור את כוח ישראל בארצו, כי הכרח החיים איתו, ואמת הקיום איתו, ואין דרך בלתי אם להשלים איתו. זהו טעם המערכה".
ניסיתי למצוא את המאמר של משה בילינסון בעיתון דבר. מדובר במאמר מערכת תחת הכותרת "דבר היום" והציטוט לקוח מהפסקה האחרונה במאמר. כמובן שהוא הביא רק חלק מהפסקה. להלן ציטוט הדברים המלא מהעיתון:
לקריאה נוספת:
טעם המערכה כפי שפורסם בפרויקט בן-יהודה
המאמר של בילינסון הובא בשלמותו בגיליון 83 של נתיב מ-2001
גם יוסף גורני השתמש בכותרת "טעם המערכה" במאמר שכתב ב-2006.
מסע בזמן 