וינסטון צ'רצ'יל אמר: "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". עם זאת, נאמר כבר שתפיסת העולם הדמוקרטית מורכבת, רבת-פנים ובהחלט אינה פרה קדושה, והיא נשחטה פעמים רבות על ידי חברות מערביות הנושאות את דגלה.
לפי הערך "דמוקרטיה" במילון פונטנה למחשבה מודרנית[1], מבקריה של הדמוקרטיה ניצבים בשני מחנות. המחנה האחד דוחה את הדמוקרטיה מכל בכל משום שלטענתו זו שיטת הממשל הפחות יעילה מכל השיטות הקיימות, שבה יציבות המדינה עומדת תדיר בסכנה בשל יריבויות בין סיעות, בעיות סבוכות מעוותות שהן עולות לדיון ציבורי, הכרעות קשות נדחות או מושעות, וסוגיות המצריכות שיקול דעת ותבונה, מורדות לרמת הדיון המוכה ביותר, על מנת שמרבית גוף הבוחרים יוכל לעמוד על טיבן.
המחנה השני, שחבריו תומכים בעקרונות הדמוקרטיה, טוען כי אין מגשימים רעיונות אלה במידה הדרושה ויש להוציאם אל הפועל ללא סיג, כלומר הרחבת השוויון בזכויות לכל האזרחים והחלתו, נוסף על התחום הפוליטי, גם על תחום החוק והכלכלה; אם לא יעשה דבר זה, טוענים אנשי מחנה זה, הדמוקרטיה אינה מושלמת ובדרך כלל חרפה (דמוקרטיה פורמלית) המנסה להסתיר מציאות של שלטון מעמד אחד על רעהו.
אחד מגווניה של ביקורת זו גורס שעם התרחבותם של הביורוקרטיה, והתעצמות כוחן של הממשלות שוב אין ההכרעות המתקבלות מושפעות מעמדת הממשלה החוקית או מעמדת הנציגים הנבחרים; זה מקור הדרישה להעמקת ההשתתפות של גוף האזרחים בכל מנגנון קבלת ההכרעות ושורש הבעיה כיצד אפשר ליישב דרישה זו עם הצורך לקבל הכרעות יעילות ומהירות בסוגיות סבוכות ושנויות במחלוקת.
[1] אלן בולוק ואוליבר סטאליבראס (עורכים), מילון פונטנה למחשבה מודרנית, הוצאת עם עובד, 1987, עמ' 116-115.
מסע בזמן 