ב-1987 ראיין יוסף ארגמן את שגריר ישראל באו"ם, בנימין נתניהו, לעיתון במחנה. בתחילת הריאיון התייחס ארגמן לסוד קסמו של נתניהו, להלן דבריו:
מבלי להיסחף בניתוחים פסיכולוגיסטיים, ותוך הסתמכות על משפטי הנימוסין שבפתיחה ובסיום, וכמובן על מה שביניהם ועל קצת קריאה ושמיעה – אפשר לומר, מבלי להסתכן, כי יש בו בנתניהו קוקטייל לא שגרתי של ניגודים דיאלקטיים היוצרים אחדות. הוא מעין "צבר אמריקאי", שילוב של תמימות וקשיחות, לבביות וציניות דקה, תקיפות ושמץ ביישנות, לוחמנות של קצין סיירת לצד אפיל של איש סלונים.
לצד שכל ישר, יש בו מה שהאמריקאים מכנים jubstance (נוכחות כריזמטית) ארוזה בתוך כתפיים של מתאגרף ומיוצגת על ידי קול בריטון עמוק וחיוך כובש. שמעתי מישהו אומר, שלו נכנס לעסקי הסרטים הוא היה הופך כוכב. נשים מעריצות אותו. מספרים, שכאשר הוא נכנס למסיבת קוקטייל: "עובר חשמל בחדר".
מסע בזמן 