הפגנות המחאה המתמשכות המתחוללות ברחבי עיראק ובלבנון מעלות שאלות בדבר אביב ערבי שני, כתשע שנים לאחר שגבר תוניסאי צעיר הצית את עצמו ועורר התקוממות שהתפשטה באזור כולו. אי השקט בשבועות האחרונים מתרחש זמן קצר לאחר גל מחאות במצרים ובירדן, – התגייסות המונית למחאה בסודן השנה ומחאה פעילה באלג'יריה מאז חודש פברואר. הפגנות המוניות פרצו לאחרונה גם באיראן, כך שהגל הנוכחי אינו מוגבל למזרח התיכון הערבי. כל אחד מהאירועים האלה פרץ עקב נסיבות מקומיות וספציפיות, אולם יחד הם משקפים מאבק רחב המתרחש בשתי חזיתות: בתוך כל מדינה, בין הציבור הרחב לבין המנהיגות הפוליטית על קווי המתאר הבסיסיים של החוזה החברתי; ובין מחנות שונים השואפים לעצב סדר אזורי שונה, אשר ישקף את העדפותיהם בנושאי ליבה וביניהם נוכחותה של איראן ברחבי המזרח התיכון, שלמותן של מדינות טריטוריאליות, עדתיות ודמוקרטיה. עדיין מוקדם לומר מה יעלה בגורלן הפגנות מחאה אלה ועם זאת, כמו בשנת 2011 , את פני הדברים יכריעו הן תגובות המשטרים והן המידה שבה יעלה בידי מפגינים לתרגם את דרישותיהם למדיניות ישימה בשטח.
להמשך קריאה לחץ כאן.
מסע בזמן 