הרהורים נוגים על יחסי ישראל ארצות הברית

יחסי ארצות הברית וישראל נחשבים מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 ליחסי החוץ הקרובים ביותר שמדינת ישראל מקיימת וגם מבחינת ארצות הברית יחסים אלו נחשבים ל"יחסים מיוחדים". היחסים בין ארצות הברית וישראל היו לרוב קרובים אך ידעו גם עליות ומורדות.

לאחר בחירתם של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית ושל בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל בתחילת 2009, נתגלעה מתיחות בין שתי המדינות, בשל דרישתה של ארצות הברית להפסקת הבנייה בהתנחלויות כצעד מקדמי למשא ומתן, תביעה לה נענתה חלקית ישראל בהקפאת הבנייה בהן בסוף 2009.

על רקע מתיחות זו פורסם באוגוסט 2009 מסמך אותו חיבר נדב תמיר, מי שהיה באותה תקופה קונסול ישראל בבוסטון. מסמך זה העביר ביקורת על ניהול היחסים של ישראל עם הממשל האמריקני. המסמך זה הודלף לידי ערוץ 10 ופורסם גם באתר Ynet (המסמך עצמו הועלה גם כן לאינטרנט אך הוסר מאוחר יותר).[1] במאמר זה הביא שוב את עיקרי המסמך כפי שפורסמו ברבים. לאחר מכן אביא הרהורים משל עצמי עשר שנים לאחר מכן.

כותרת המסמך בן שלושת העמודים, הייתה: "הרהורים נוגים על יחסי ישראל – ארצות הברית" ובין דפיו היו כמה אמירות קשות באשר ליחסים המדורדרים בין וושינגטון וירושלים. לדברי מחבר המסמך, "הגישה הישראלית העדיפה תמיד לומר 'כן, אבל' לאמריקנים על פני 'לא'. היה ברור למקבלי ההחלטות אצלנו שמדובר במעצמה החשובה ביותר בעולם וגם בבעלת הברית הקרובה ביותר שלנו".

עוד כתב הקונסול תמיר שהפגיעה בתמיכת דעת הקהל האמריקנית כבר הסתמנה בסקרים האחרונים, "והנזק עוד צפוי להיות חמור יותר". לטענתו, "בקרב חוגים רבים באמריקה קיימת התחושה בימים אלו, שבעוד שממשל אובמה מנסה לפתור סכסוכים ברחבי העולם, הרי שעליו להתמודד עם סרבנות של הממשלים באיראן, צפון קוריאה וישראל".

"על כן יש להקריב לטובת היחסים האסטרטגיים סוגיות טקטיות… ניתן להזכיר את תשובתו החיובית של ראש הממשלה שרון למפת הדרכים, למרות שורה ארוכה של הסתייגויות… יש לציין שמאז ומעולם היו הבדלי גישות בין המדינות, אם ביחס להתנחלויות או למשל לגבי השתתפות החמאס בבחירות הפלסטיניות, אבל נשמרה רמת התיאום בין הממשלים".

תמיר הזהיר גם ש"תחושת העימות בין ממשלת ישראל לממשל אובמה מציבה את הקהילה היהודית האמריקנית בעמדה בעייתית ביותר שבה עליהם לבחור בין השניים… והעימות מרחיק רבים מהם ממדינת ישראל". אחרי שהביע דאגה מהסקר האחרון לפיו התמיכה באובמה בישראל היא הנמוכה בעולם, הקונסול הזכיר ש"האמריקנים משתדלים להנמיך את הפומביות של אי ההסכמות ודווקא אנחנו המקור של מתן הפומביות להבדלים".

"אשר לחשדנות לגבי כוונות ממשל אובמה ונכונותו כביכול להקריב אינטרסים ישראלים לטובת התקרבות לעולם המוסלמי, הרי שאני לא מזהה שום אינדיקציה לכך", כתב תמיר. "ממשל אובמה נחוש לקחת מנהיגות על מנת להתמודד עם שני האתגרים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר לישראל: האיום של איראן ושליחיה והסכסוך הישראלי פלסטיני… אין מדינה בעולם שיכולה להרוויח מהמהלך האמריקני יותר מאתנו ואני מתפלא שאנחנו מעדיפים להבליט סוגיות טקטיות שליליות על פני המהלך האסטרטגי החיובי, כשאנחנו 'מתמקדים בעצים במקום ביער'".

תמיר המליץ על "שינוי דרמטי" מול הממשל. "אני מציע שנדבר על שאיפתנו לשלום ותמיכתנו בפתרון שתי המדינות באופן יותר משכנע ולא כמי שנכנעים ללחץ אמריקני… נוכל להשפיע על המשך המדיניות האמריקנית בנושא איראן, סוריה והפלסטינים הרבה יותר אם נשקם את מעמדנו כשותפים למהלכי הממשל ולא כמדינה שצריך לתקשר אתה באמצעות תדרוכי מחלקת המדינה כפי שנוהגים עם ונצואלה או עם צפון קוריאה".

כיום יותר מעשר שנים לאחר פרסום המסמך כדאי לראות מה אירע ליחסים בין ישראל לארצות הברית בעשר שנים לאחר מכן. לאורך כל שלטונו של ברק אובמה שררה מתיחות בין ישראל לארצות הברית. השיא הגיע בעקבות פעילות ארצות הברית להסכם על תוכנית הגרעין האיראנית. בעקבות מתיחות זו ב-23 בדצמבר 2016 נמנעה ארצות הברית בהחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון של האו"ם, שאושרה פה אחד.

לעומת זאת בתקופת הנשיא טראמפ יחסי ישראל היום ארצות הברית הם במצב טוב יותר מאשר בעבר. ב-6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ב"נאום ירושלים" על הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, וכן על כוונתו להתחיל בהכנות להעברת את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים. טקס העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים נערך ב-14 במאי 2018.

כשנתיים לאחר מכן ב-21 במרץ 2019 הצהיר טראמפ כי "כי "לאחר 52 שנים הגיע הזמן שארצות הברית תכיר באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, דבר חשוב מבחינה אסטרטגית וביטחונית לישראל וליציבות האזורית". מיד לאחר מכן ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן.

אבל יש לזכור שמדובר בהצהרות בלבד. הצהרות שניתנו על ידי נשיא רפובליקני שנמצא ביחסים טובים מאוד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. האם ברגע שיתחלף הנשיא יהיו להצהרות אלה תוקף? ומה אם יעלה לשלטון נשיא דמוקרטי ולא רפובליקני? האם יכול להיות שהנשיא הבא יהיה פחות אוהד לישראל?

ההיסטוריה הראתה שיחסי ישראל ארצות הברית וישראל ידעו עליות ומורדות. כל נשיא שם דגש על דברים שונים וקידם אג'נדה אחרת מקודמו. עד היום היחסים "המיוחדים" החזיקו מעמד. אבל מי יודע מה יהיה בהמשך.

---

[1] למרות שהוסר המסמך עדיין נגיש דרך ארכיון האינטרנט ראה כאן. על המסמך עצמו ועל שאירע בעקבות פרסומו ראו בערך על נדב תמיר בויקיפדיה.