לפי איתמר רבינוביץ', בספרו האופק המתרחק, ניתן לראות את ההתנתקות מעזה לכל היותר כהצלחה חלקית. היא שמה קץ לנוכחותם של מתנחלים וחיילי צה"ל בקרב האוכלוסייה הצפופה של הרצועה. היא גם הוכיחה שמנהיג ישראלי סמכותי ונחוש יכול לעמוד מול המתנחלים והשדולה רבת-העוצמה התומכת בהם ולבצע מדיניות הכרוכה בנסיגה ובהסרת התנחלויות. אבל כפי שהתברר בדיעבד, ישראל לא התנתקה לאמיתו של דבר מרצועת עזה, והיא המשיכה לשלוט בדרכי הגישה אל הרצועה וממנה. זאת ועוד, כעבור זמן קצר עברה הרצועה לשליטת החמאס והצטרפה לתחום ההשפעה של איראן ושל סוריה. ירי טילים ומרגמות מן הרצועה למערב הנגב יצר חזית חדשה במאבק הישראלי-פלסטיני, שהגיע לשיאו במבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008-ינואר 2009. מבצע זה, והמצור הישראלי המתמשך על רצועת עזה ואירועי "המשט התורכי" גרמו נזק כבד לתדמיתה של ישראל וללגיטימיות שלה בזירה הבינלאומית והאיצו את ההידרדרות ביחסיה עם תורכיה. ישובם מחדש של המתנחלים מהרצועה הפך לסאגה עגומנ, דבר שנבע בחלקו ממחדלים ניהוליים ובחלקו מהחלטתם של המתנחלים להוכיח שפינוי יישובים הוא רעיון גרוע מעצם טבעו ונועד להיכשל.
לטענתו היו מספר גורמים שחברו יחד כדי לפגום בהצלחתה של ההתנתקות מעזה. נסיגה חד-צדדית מעזה לא נועדה לעמוד בפני עצמה אלא להשתלב במהלך רחב יותר; כדי להצליח היה צריך לכרוך אותה בהסדר כלשהו עם הרשות הפלסטינית. אולם מחלתו של שרון, הצלחתו המוגבלת של אולמרט בבחירות של מרס 2006, תבוסת הפת"ח וניצחון החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית וההשפעה השלילית של טהראן על דמשק הפכו את ההתנתקות למהלך מבודד, תלוש מהקשר רחב יותר ואת רצועת עזה לחזית פעילה במאבק מתמשך. שיתוף הפעולה של ישראל עם מצרים נוכח אתגרים משותפים ברצועת עזה נותר חלקי ומוגבל, הן בשל קשיים מובנים והן בשל דעיכתו של משטר מובראכ.
הוא טוען כי סוגיות אלו היו ונותרו במוקדו של ויכוח נוקב בקרה פוליטיקאים ואנשי מקצוע בישראל. מבקריו של שרון טוענים בין השאר, שאילו נותרו צה"ל וההתנחלויות במקומם לא היה החמאס משתלט על רצועת עזה. המסנגרים עליו טוענים כי צה"ל כבר יצא למעשה מרצועת עזה בראשית שנות התשעים והותיר בה רק נוכחות מוגבלת להגנת המתנחלים. עוד הם טוענים כי השתלטות החמאס ב-2007 היתה מאבק פנים פלסטיני וצה"ל לא היה מתערב הו ממילא. כך או אחרת, התוצאות המורכבות שהניבה הנסיגה מעזה חיזקו את ידיה של האסכולה הגורסת, מאז החליט אהוד ברק על היציאה מלבנון בשנת 2000, שנסיגות חד-צדדיות בהקשר הישראלי-ערבי הן רעיון גרוע.
מסע בזמן 