בנאומו של נתניהו בפתיחת מושב החורף של הכנסת לא היו הפתעות. הים אותו הים ונתניהו אותו נתניהו. ברמה הטקטית, אמר ראש הממשלה את מה שצפוי מכל ראש ממשלה: נילחם בגל הטרור ונכריע אותו. כל ראש ממשלה, מימין ומשמאל, בארץ ובעולם, היה אומר דברים דומים. הפעלת כוח כנגד חפים מפשע (וכל אקט של טרור, תהיינה הצדקותיו בעיני המפגעים אשר תהיינה, הוא פגיעה מכוונת בחפים מפשע; זה מה שהופך אותו ל"טרור") צריכה להיענות בכוח נגדי. אבל נאומו של נתניהו התייחס לא רק לסימפטום—התפרצות של אלימות שבה יש לטפל באמצעות אלימות נגד–אלא גם למחלה. מה גורם לבני אדם "נורמטיביים" (ורוב מפעילי הטרור בגל הנוכחי אינם לוחמים מקצועיים או קנאים דתיים, אלא בני אדם "רגילים" שפועלים ללא תכנית סדורה וללא פקודות "מלמעלה") לצאת לדרך שתוביל הן לפגיעה באחרים והן למותם שלהם? לנתניהו יש תמיד אותו הסבר …
להמשך קריאה לחץ כאן.
מסע בזמן 