עם עלייתו של ארדואן לשלטון בתורכיה בנובמבר 2002 תאר יואב קרני במאמר בשם "חורף תורכי" את ארדואן כאחד המהפכנים המבריקים והמתוחכמים בהיסטוריה המודרנית. "ארדואן זומם מהפכה", כתב קרני, "הוא אינו מתעניין בהילה רומנטית, או בפאתוס נבוב של דון קיחוטה… הוא מסגל לעצמו טקטיקה מזהירה שנועדה לשכנע את אויביו משכבר הימים שהוא השתנה, (ו)כי הוא לאמיתו של דבר אחד מהם". לדעתו קרני, ארדואן יודע שיש לו בתורכיה יריב מסוכן אחד והוא הצבא, אשר בזכותו קיימת החוקה החילונית "שנואת נפשו", וכי הדרך להחלשת הצבא עוברת באירופה. "תחת המטריה האירופית הוא אינו צריך לחשוש שהגנרלים יורידו אותו מהשלטון", סבור קרני. "אירופה היא (בעיני ארדואן) הדרך היחידה לסגת בהדרגה מהחילוניות מבלי להזדקק למהפכה אלימה ולשפיכות דמים… מי שרוצא להיות חלק מאירופה אינו יכול להגביל את זכותן של נשים לעטות רעלה… תחת מטריה אירופית מפלגת שלטון אסלאמית תוכל לפטר את הגנרלים ולארגן מחדש את הצבא, לפזר לכל הרוחות את 'המועצה לביטחון לאומי'… ולהוציא את הדיבוק החילוני של אתאתורכ מגופה של תורכיה".עלייתו של ארדואן לשלטון וכוונותיו הנסתרות, מעמידות לדעת קרני בסימן שאלה חוזר, את ההנחה על הקשר בין דמוקרטיה לליברליזם במזרח התיכון.
המהפכנות והתכססנות שהוא מייחס לארדואן, מן הראוי שישמשו לדעתו גם איתות אזהרה לממשלת ישראל. "השותפות האסטרטגית הדוקה (של תורכיה) עם ישראל התפתחה מפני שהגנרלים הוציאו את הנושא מתחום השיפוט של הפוליטיקאים. לארדואן ולגול אין סיכוי להרוס את הברית הזו בן לילה, אבל הם התחילו בתהליך… ישראל לא תוכל לסמוך לאורך ימים על ידידותם של אלמנטים אנטי-ערביים, או אנטי-מוסלמיים במזרח התיכון, היא גילתה זאת באיראן ובאתיופיה לפני עשרים וחמש שנה, בלבנון לפני עשרים שנה, ובשנים הבאות היא עלולה לגלות את זה גם בתורכיה". ישראל, לדעת קרני, מוכרחה להסיר את המסקנות מן התהליך: "ארדואן הוא מהפכן מזהיר וערום, המבין שאין צורך להפיל את השיטה כדי להיפטר ממנה. הצלחתו תנחיל לישראל את אחד הכישלונות האסטרטגיים הגדולים ביותר שלה מאז ומעולם".
מסע בזמן 