קודם כל טוב שיש בחירות. לא משום שבריא למדינה לנהל מערכות בחירות בתדירות גבוהה כל כך, אלא משום שהנזק ההולך וגדל של ממשלת נתניהו האחרונה דורש חשבון נפש לאומי. חשבון נפש לאומי עושים בקלפי. זאת לא הסיבה לכך שנתניהו הוביל להתפרקות ממשלתו. נתניהו לא מוטרד מהשיתוק המדיני של ישראל—אדרבה, הוא אחד מאדריכליו. הוא לא מוטרד מבזבוז ההזדמנות הנדירה למהלך מדיני אזורי—נתניהו אינו מעוניין בפתרונות מדיניים. נתניהו לא מוטרד מהגל של לאומנות ואלימות לאומנית בישראל—אדרבה, הוא עודד אותו בשתיקותיו ובקריצותיו. נתניהו לא מוטרד מהתרחבות הפערים במדינה, מן הצפצוף הארוך של בעלי ההון על חסרי ההון—אדרבה, הפערים הם בבת עינו של האיש מקיסריה. הוא אפילו לא מוטרד מהרס האמון בין ישראל לארה"ב ומהדרדרות מעמדנו הבינלאומי—ולמה יהיה מוטרד, הרי הוא האחראי לתהליכים הללו. לא, נתניהו מוטרד מדבר אחד—מן הכיסא של בנימין נתניהו. כבר שנים הוא מוטרד בעיקר מן השאלה הזאת. השאלות האחרות מטרידות את המלך ביבי הרבה פחות.
להמשך קריאה לחץ כאן.
מסע בזמן 