במאמר שכתב אפרים סנה על ניהול הגנת העורף במלחמה הוא הציג את הגורמים הפעילים בעורף בשעת חרום. הראשון בהם הוא פיקוד העורף של צה"ל. תפקידו העיקרי הוא להציל חיים בעזרת מערך הצלה משוכלל ומיומן המתפקד במסגרתו. תפקיד אחר שלו הוא להבטיח את שגרת החיים ביישובים האזרחיים בשעת חרום.
גורם חשוב אחר היא משטרת ישראל, הכפופה למשרד לביטחון פנים. המשטרה היא שמגיעה ראשונה לכל אירוע, והיא שצריכה לשמור על מסגרת החוק ושגרת החיים: שהתנועה תזרום ללא הפרעות, שאנשים לא יתפרעו, שלא תהיה ביזה במקומות שנפגעו ושהסדר יישמר.
במשרד הביטחון פועלת הרשות "משק לשעת חירום". תפקידה לוודא שכל הגורמים האמורים להבטיח את תפקודו של המשק ממשיכים לפעול ולמלא את משימותיהם: אספקת חשמל, מים אנרגיה ודלק, מזון ועוד. כמו כן, היא אמורה לדאוג לכך שכל המערכות האסטרטגיות של המדינה, כמו נמלי תעופה ונמלי ים, ימשיכו לפעול. במועצת מל"ח יושבים כל הגורמים הרלוונטיים, כמו חברת "מקורות", חברת החשמל, משרדי ממשלה שונים, "מגן דוד אדום", וכמובן פיקוד העורף והמשטרה. מי שמשמש כיושב ראש מועצת מל"ח העליונה הינו שר הביטחון.
גורם נוסף שיש לו תפקיד חשוב בעורף בשעת חירום הם ארגוני המתנדבים. ארגונים אלה מסייעים לעורף בצורות שונות ומגוונות: בחלוקת מזון במקלטים; בחלוקת שמיכות לנצרכים, במימון ובהתקנה של מזגנים במקלטים. בהעסקת ילדים שמוריהם גויסו לשירות מילואים, בסיוע לסגל בתי החולים, באיתור והכוונה של בעלי מקצוע למקומות בהם הם דרושים כדי להחליף אנשים שיצאו לחזית, ועוד.
כדי להניע, לכוון ולתאם בין כל הגורמים הממלאים תפקידים חיוניים בשעת חירום, יש צורך בגורם אחד, שיראה את התמונה הכוללת וייצור אינטגרציה של מכלול הפעילויות. צורך זה בלט מאוד במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. ואכן, כלקח ממלחמה זו החליטה ממשלת ישראל, בישיבתה ב-15 באפריל 2007, שמשרד הביטחון הוא שיעשה את האינטגרציה הלאומית. לצורך זה הוקמה רשות חירום לאומית (רח"ל), שבידיה אמורה להיות התמונה הכוללת על מצב העורף, ובכלל זה על נקודות התורפה שבו, והיא שתכוון את המאמץ הלאומי בזירה זו.
מסע בזמן 