ב-17 בספטמבר 1978 בטכס חגיגי בבית הלבן חתמו נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכמי קמפ דיוויד , שהציעו מסגרת לחוזה שלום בין ישראל למצרים. התרוממות הרוח שליוותה את חתימת ההסכמים, שנראו כמסמלים עידן חדש ושינוי דרמטי במזרח התיכון, התחלפה עד מהרה באכזבתם של הצדדים המעורבים משהתברר שגם לאחר שהתקבל אישור טיוטת ההסכם של ממשלת ישראל נותרו כמה עניינים שנויים במחלוקת שלא מצאו את פתרונם, וחודשים אחדים עמדו הצדדים בפני מה שנראה כמבוי סתום. כדי להתגבר על המחלוקות שעיכבו את השלמת הסכם השלום נפגשו שר החוץ משה דיין וראש ממשלת מצרים מוצטפא חליל שוב בקמפ דיוויד בפברואר 1979, ומיד אחר כך יצא בגין לשיחות עם קרטר בוושינגטון. במפגשים אלו הושגה התקדמות מסוימת בחלק מן הבעיות השנויות במחלוקת, וקרטר החליט להפשיל שרוולים ולצאת למזרח התיכון כדי להיפגש עם סאדאת בקהיר, להציג לו את ההצעות שסוכמו עם ישראל, לסכם את הפרטים האחרונים של ההסכם ולחתום עליו במהלך ביקורו.
לקריאת הפוסט בבלוג של ארכיון המדינה לחץ כאן.
מסע בזמן 