חגורת נפץ ומטענים נישאים

חגורת נפץ ומטענים הנישאים על ידי הטרוריסט המתאבד מהווים את האמצעים השכיחים ביותר בפיגועי ההתאבדות בזירה הישראלית ובמוקדים נוספים בעולם. חגורת הנפץ, או מטעני החבלה, הנישאים על גוף המחבל המתאבד מתאפיינים בכמות חומר נפץ קטנה יחסית. המתאבד חוגר את המטען לגופו ברצועות, בתחבושות או בסרטי הדבקה, כאשר לרוב יוסתר המטען מתחת לבגדים כדי לאפשר תנועה במסווה תמים אל המטרה. במקרים מסוימים נעשה שימוש בתיקים, תרמילים או במזוודות לנשיאת מטען הנפץ. מטעני הנפץ מורכבים מחומר נפת תקני או מאולתר, שלעתים מוסיפים לו מסמרים או כדוריות מתכת להגברת אפקט הרסס. הפעלת חגורת הנפץ מבוצעת על ידי המתאבד, לרוב באמצעות סגירת מעגל חשמלי על-ידי מספק או על-ידי חיבור תיילים חשמליים לסוללה. המפגע ישאף לנוע לעבר יעדו בחזות תמימה עד לפיצוץ המטען, אם כי היו גם מקרים שבהם הסתער המפגע על המטרה תוך חשיפת כוונותיו.