לצד הפעולות הצבאיות נגד החמאס ברצועת עזה בסוף 2008, ניהל צה"ל גם לוחמה פסיכולוגית נרחבת. מטרתה הייתה לערער את האחיזה של החמאס בשלטון בקרב האוכלוסייה המקומית ולהשפיע על התמיכה בו בעולם.
בניגוד לתפיסה הרווחת, לוחמה פסיכולוגית איננה רק מטילי כרוזים ומשדרי רדיו מיושנים. במבצע "עופרת יצוקה" ניצל צה"ל את מגוון אמצעי התקשורת המודרניים – החל מחדירה לערוצי הטלוויזיה והרדיו של החמאס, דרך שימוש באינטרנט וברשתות חברתיות, ועד הטלת מיליוני כרוזים.
המסרים הועברו בשפה הערבית ונועדו לזרוע חוסר אמון באשליית הביטחון שהציג החמאס, להצביע על חולשותיו ועל נטישת האזרחים על ידי מנהיגיו. בצד זאת, צה"ל גם הדגיש את כוונותיו ההומניטריות והבטחת פתיחת מעברים לסיוע.
ככל שהמבצע התקדם, גברו הביקורות הפלסטיניות כלפי החמאס בבלוגים ובאתרי אינטרנט. מהלך זה נחשב להישג של הלוחמה הפסיכולוגית הישראלית. גם ההכרזות המוקדמות של החמאס על ניצחון לאחר המבצע, נתפסו כניסיון להסתיר את החולשה שנחשפה.
מלחמת התודעה נמשכת גם לאחר המבצע עצמו. החמאס ניסה להפיץ תמונות ומסרים שיציגו את צה"ל ככוח רצחני, ואת מנהיגיו כמגינים על העם הפלסטיני. כך השיג הוא לגיטימציה מחודשת בעולם, אך גם גרם לפילוג פנימי בחברה הפלסטינית.
סיכומו של דבר, למרות היתרון הצבאי המכריע של צה"ל, הלוחמה הפסיכולוגית נתנה את אחד ההישגים החשובים של "עופרת יצוקה". יש להפיק לקחים מניצחון זה כהכנה לקראת עימותים עתידיים.
לקריאת המאמר עליו מבוסס הטקסט לחץ כאן.
מסע בזמן 