השוואה בין בנימין נתניהו לבין דוד בן-גוריון

בשנים האחרונות מרבים להשוות בין בנימין נתניהו לבין דוד בן-גוריון ובמיוחד לאור האורך של תקופת שלטונם. יחיעם וויץ מציע נקודה מעניינת נוספת להשוואה בין שניהם.[1] לפי דבריו, מפלגתו של בן־גוריון, מפא"י, שיחקה תפקיד מכריע בתהליך פרישתו המאולצת של בן־גוריון. כדי להדיח את לבון בן־גוריון הציג אולטימטום לחברי מפלגתו, "או אני או הוא", וכך למעשה לאהמשך לקרוא "השוואה בין בנימין נתניהו לבין דוד בן-גוריון"

מבצע ארצי ל"ניקיון והיגיינה"

השבוע לפני 70 שנים נערך ברחבי הארץ "מבצע תברואה", שאותו ארגן משרד הבריאות. במסגרת המבצע, שכלל את כל היישובים, נערכו אירועים רבים כדי להנחיל לציבור את תודעת השמירה על הניקיון ועל ההיגיינה – תחומים שבאותם ימים לא עמדו תמיד בראש סדר העדיפויות של הציבור. בסניפי קופות החולים נתלו כרזות עם כותרות בנוסח "אזרח! עשה אתהמשך לקרוא "מבצע ארצי ל"ניקיון והיגיינה""

מכתב יהושפט הרכבי לדוד בן-גוריון בנוגע לנאצר

מתישהו במהלך 1962 שלך יהושפט הרכבי[1] לדוד בן-גוריון מספר מסמכים שראוי לעיין בהם. להלן דבריו[2]: האמנה הלאומית[3] נאצר[4] היה ער כל הזמן להעדר אידאולוגיה למהפכתו ולמשטרו. מהפכתו באה בעיקרה לטאטא גילויים שליליים, כאשר מטרות חיוביות לא היו ברורות. צורך זה באידאולוגיה גבר אצלו לאחר פרוק הקע"ם[5]. הסיבה למאמץ המיוחד לנסח אידאולוגיה נעוצה לדעת הרכבי בצורךהמשך לקרוא "מכתב יהושפט הרכבי לדוד בן-גוריון בנוגע לנאצר"

ארץ ישראל בעבר ובהווה

ב-1918 פרסמו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי ספר על ארץ-ישראל. טענתו המרכזית של הספר הייתה שרוב הפלחים היושבים בארץ-ישראל אינם ערבים, אלא צאצאי היהודים שהתגוררו בארץ ישראל לפני הכיבוש הערבי. הערבים האמיתיים הם רק שבטי הבדואים. הנחת היסוד הייתה שגם אחרי חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה לא התרוקנה הארץ מיהודים. הם הוסיפו לחיות בעיקר בגלילהמשך לקרוא "ארץ ישראל בעבר ובהווה"

העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו

באפריל 1956, בעיצומם של ימים מתוחים במזרח התיכון. נחת בנמל התעופה לוד אורח יוצא דופן:  העיתונאי המצרי איברהים עיזאת, כתב השבועון "רוז אל יוסוף". ביקורו בארץ התבשל שבועות אחדים קודם לכן ביוזמת כתב ה"ניו יורק טיימס" בלונדון, שהמליץ לדיפלומט הישראלי גרשון אבנר להעניק לעיזאת אשרת כניסה לישראל. אבנר העביר את ההמלצה ארצה, ובצמרת הממשלה הוחלטהמשך לקרוא "העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו"

נמרוד אשל ושביתת הימאים

הוא גבר חסון ומרשים בהופעתו. זרועותיו איתנות ועורו ספוג שיזפון ורוחות ים. אל קומתו הרמה וכתפיו הרחבות מתלווה תדיר חיוך של התרצות. תקיפותו וביטחונו העצמי משולבים בהרבה טוב לב, סובלנות וחוש הומור. הוא טיפוס פוטוגני ביותר של מנהיג, העשוי לסחוף אחריו מעריצים רבים", כך, בלשונו הציורית של העיתונאי מנחם תלמי, תואר ב"מעריב" ביוני 1968 רבהמשך לקרוא "נמרוד אשל ושביתת הימאים"

צבא העם כמיתוס

לפי עופר שלח, בספרו המגש ונכסף: מדוע דרושה מהפכה בצה"ל, צבא העם לא היה מעולם יותר ממיתוס. שיעור המשתמטים במלחמת העצמאות, שבה נאבקה המדינה העוללה על חייה, מוערך בשליש מחייבי הגיוס. בזמן שחיילי הפלמ"ח וגבעתי נלחמו מדי לילה, בני גילם ישבו בבתי קפה בתל-אביב. אבל עדיין הצליח יישוב של שש מאות אלף איש להוציא מתוכןהמשך לקרוא "צבא העם כמיתוס"

ב"ג ושרון: על שקרים וטילים גרעיניים

ביום שני, 24 בנובמבר 1958, הגיע אלוף משנה אריק שרון ללשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. זו היתה השיחה שבה שאל אותו בן-גוריון "אם נגמל מאמירת לא אמת". ציטוט שליווה כצל את הקריירה של שרון במשך שנים ארוכות. להמשך קריאה לחץ כאן.

מחדלו של הזקן: איך הוחמצה ההזדמנות הראשונה לשוויון בנטל

מסמכים היסטוריים מסקרנים שהגיעו לינשוף מספרים כיצד פספסה מדינת ישראל את ההזדמנות הראשונה לכונן שוויון בנטל: לידיעת הקורא יאיר לפיד. להמשך מאמרו של דני אורבך לחץ כאן.

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל